במקרה של "אין פסנתר", למשל, המשפט החוזר הוא "לא מנגן בפסנתר, לא פחות ולא יותר" – להגנתי אומר שהוא נשמע טוב בהרבה כאשר הוא מושר במנגינתו הנכונה, ואת תגובת ק' לא ניתן היה להשיג כי היא ברחה מהבית.
יום מיקסים או לא יום מיקסים?
אך לפני המיקסים (ואיפה הימים העליזים בהם היה נכתב "הוקלט ובושל באולפני X" – כך תרגמו "מיקס" פעם) הלכתי לבלות צהריים נעימים ומזינים בחברתו של ידיד טוב השולט היטב ברזי הכנת חלקיהם של בעלי חיים מסוימים באופן משביע (רצון) ביותר. בדרכנו אליו, בעודי שר במחשבתי בלבד את מילות השיר החדש אותו אמקסס בעוד שעות מספר, פונה אלי הידיד הנ"ל ואומר "אתה לא מנגן בפסנתר, נכון?"
הדבר אמנם קורה לי לעתים נדירות ביותר, אך חוששני כי זו היתה אחת מהן – נעתקו המילים מפי.
"אתה קורא מחשבות?" אמרתי לבסוף.
"לא. אני אוהב שמנגנים בפסנתר."
"מה?!"
"סונטה לאור ירח, בעיקר. מת על זה."
"אני…"
"יש לי פסנתר בבית."
"לא מנגן בפסנתר, לא פחות ולא יותר…"
"לא? חבל."
כשהגענו אליו הביתה בחנתי את הרהיט הנ"ל וניגנתי עליו את "משעמם לי" – שיר שכתבתי בימי קלונימוס ז"ל ואשר בוצע והוקלט על ידי הלהקה, הנה כאן. אחר כך אכלנו. היה מדהים.בכל האזנה להקלטה הישנה הזו של "משעמם לי" אני נדהם מחדש משני דברים: א. כמות הציוד המגוחכת בעליבותה בה השתמשתי לעומת טיב התוצאה (לא בדיוק פינק פלויד, נכון, אבל בהקלטה הזו לא נעשה שימוש בקדם מגברים כלל, כי לא היו, השירות הוקלטו דרך מיקרופון… מוזר, סט התופים היה פרל אקספורט איום ונורא וסחבק לא ידע שמינית ממה שהוא יודע היום); ב. כמה לאט אנחנו מנגנים.
אם יש לקח שלמדתי מקלונימוס, הרי הוא שלעולם לא אתן לאף אחד לספר לי שכדאי להקליט שיר מסוים לאט יותר מהמהירות שנראית לי אישית. וזה מזכיר לי את השיטה הבדוקה לרצות מתופף שמקטר, בבואו להקליט, על כך שהקצב לא מתאים (הוא מקבל קליק של מטרונום באוזניה). הנה, כך:
מתופף: "זה נורא מהר! השיר חייב להיות הרבה יותר לאט!"
ניר: "אתה צודק. חכה רגע…" (מכוון את המהירות לבערך שלושה רבעים מערכה הקודם, כלומר – לאט נ-ו-ר-א) "…הנה, איך עכשיו?"
מתופף: "השתגעת? זה נורא לאט! תעשה משהו שיהיה באמצע."
ניר: "אתה צודק. אין בעיה. הנה…" (מכוון את המהירות לערכה המקורי) "…זהו, שמתי לך בדיוק באמצע. איך עכשיו?"
מתופף: "אה… אה… כן. הרבה יותר טוב. מצוין! אמרתי לך שצריך להוריד קצת מהירות."
ניר: "צודק. בוא נקליט."
ביום רביעי האחרון נערכה הקלטת תופים לטובת "אין פסנתר" ו"משעמם לי", עם עידן, מתופף שלא זקוק לטריקים כאלה, שיהיה בריא. אין דבר המעלה את המוראל יותר מהקלטת תופים טובה, פרט, אולי, לסקס והמון כסף. מערכת התופים החדשה נשמעת כמו מיליון דולר, פרט לזה שהיא עושה קצת יותר רעש וקשה לדחוף אותה אל תוך מזוודה.
במהלך ההקלטה גילינו גם מדוע אחת ההקלטות הקודמות לקתה ברעשים מוזרים ובלתי מזוהים. מסתבר שמיקרופון מסוג SM57 נוטה לתפקד, אם לא נזהרים, כויברטור. סתמנו לו את הפה עם קצת גאפה. זה ילמד אותו לקח.
ואם נחזור לאירועי היום – בערב ביקר אצלי רמי, הטכנאי, ו"אין פסנתר" מוקסס לשביעות רצון כל המעורבים והשכנים. כלומר – כבר שישה שירים מתוך האלבום מוכנים. אורך כולל – עשרים דקות וכמה שניות. לעזאזל.
נו, טוב. הגרסה החדשה של "משעמם לי" תהיה גם מהירה יותר, גם ארוכה הרבה יותר, וגם ברגאי.
בתור מישהי שלא מבינה כלום במוזיקה ובתהליך הנלווה ליצירתה, הנה הדברים שקלטתי מהפוסט הזה: "אוכל, סקס, המון כסף, ויברטור".
המממ… היה שם עוד משהו שצריך להתייחס אליו? כי אני לא רוצה שתיעלב מחוסר תשומת לב או משהו. P-:
No, I think you got the spirit of it…
אלוהים אדירים, זה בדיוק מה שהתכוונתי לכתוב כשנכנסתי. אני צריכה לשכב לנוח קצת עכשיו, אני חושבת.
בכל אופן, ניר, אני שמחה לשמוע שהכתיבה שלך שומרת על העומק הלירי שאליו התרגלנו!
זה די מובן מאליו שתרצי לכתוב את אותם דברים שאני כותבת. אני התאומה המרושעת שלך. או שאת התאומה המרושעת שלי. משהו כזה. בכל אופן, זה ידוע.
את מתכוונת שאחת מאיתנו היא התאומה הטובה?
הכל יחסי.
אני חושב שזה דוחף גם את הגבולות של היחסיות.
אהמ.
What's this I'm reading? You two are RELATED??!?!
Translation can screw up a decent conversation, it seems.
Or it's just me, not translation. 🙂
Sure, twins are always related, even evil ones. No wonder they use the twins paradox to explain some obscure facet of the other of the theory or RELATIVITY. Like, duh.