שם: ניר יניב. מקצוע: מסיקה. כתה: ג' 2. בית הספר: נעורים.
השנה היא אלף תשע-מאות ושמונים.
המחברת, המוקדשת ללימודי הפסנתר, מלאה בעיקר בכתב ידה של המורה, דליה דרור, ומתובלת במעט הערות של אמי, ופה ושם שלי. הנה מבחר להנאתכם:8.9.80

העֵינַיִם מִסְתַּכְּלוֹת בַּתַוִים. לֹא בפְסַנְתֵּר.
לִסְפּוֹר נַכוֹן וְלֹא לְמַהֵר.

20.10.80
(בכתב ידו של הפציינט)

במחברת: קול דודי לנגן בבית בקצב מהיר יותר
דבקה: חדש
להשגיח על עאצבאעות נכונות

23.10.80

יש לקנות בהזדמנות פסנתר טוב אצל משפ' קפלן, בכתובת…
בחוברת: עמ' 35, 36, 37: חדשים.
העינים בתָוִים כל הזמן.
במחברת: אני עומדת במעגל: חדש.
חבר לכבוד הצליל פָה (ביד שמאל) מנגינה קטנה.

17.11.80
להשגיח על גזיזת צפרניים!
באנו חושך לגרש – חדש. שיר חנוכה – על פה.

27.11.80

לדליה שלום!
מה שלומך? אני מקווה שכבר בריאה. לניר יש חוג ספורט ביום חמישי עד 6:15 (חד פעמי). האם אפשר לאחר את השיעור למוסיקה או להקדים אותו?

לאילנה שלום. השעור של ניר יהיה ביום ה' בשעה 11:30 בבוקר. להת'.

11.12.80

אַקוֹרְד – יוֹתֵר משני צלילים יחדיו.

26.1.81

לִגזוֹז צפּרניים!
טוב ללכת בדרכים – על פה.
קוראים לנו ללכת – חדש.

2.2.81

לְמַד על-פה את הרְוַחִים בין הצְלִילִים מפְרִימָה עד אוקטבה.
אני פורים – חדש.

23.2.81

להורים שלום! בשעה טובה קבלנו היום טלפון. מספרנו…

26.2.81

הצפרניים של ניר ארוכות מדי לנגינה בפסנתר. נא להשגיח!
חפש בחוברת קשקשתא שירים יפים.
במחברת: נא לִזְכּוֹר לחבר מנגינה ולבקש מגבע החמוד לא להפריע כשניר מנגן.

(הערת העורך: "גבע החמוד" הוא אחיו הצעיר של הפציינט, שהיה בזמן ההוא בן שש, בערך, ומעולם לא העלה בדעתו להפריע לאחיו הבוגר לנגן או בכלל, מה שלא הפריע לזה האחרון להעליל עליו עלילות דם ולהאשימו בכל מחדל ובעיה תחת השמש.)

2.3.81

הערה: השֵעַר מפריע לניר בעיניים בזמן הנגינה. או שיביא סרט או שיסתפר! הוא מסתכל בתוים מבעד למסך שער!
בכבוד רב –
דליה

אוּנִיסוֹן – אותם צלילים בקולות שונים.
בחוברת תומפסון: עמ' 49 – לבצע יפה.
חוברת ברטוק: מס' 1, 2, חדשים.
(הערת העורך: החוברת של תומפסון כללה שירים המיועדים, בפירוש, ללימוד נגינה לילדים. החוברת של ברטוק, לעומת זאת, גרמה לי בזמנו לסיוטים.)

– בבקשה לעטוף מחדש חוברת תומפסון ולהדביק את הדפים הקרועים בברטוק.

23.3.81

הערה: ניר לא היה מוכן כראוי לשיעור. לפי טענתו הרי אחיו מפריע לו להכין את השעורים בפסנתר. אבקש מאד לשים לב שתהיה שעה קבועה ביום שניר מנגן בה. (אפשרי לחלק לפעמיים ביום!)
בתחילת השנה הוא התקדם מצוין ומהר! עכשיו אנחנו עושים "במקום דְרוֹך" וזה חבל.
בברכה –
דליה

23.6.81

ברטוק… תומפסון… נצא השדה בשני קולות…
הערה טובה: ניר היה מוכן יפה לשיעור.
(הערת העורך: כרגיל אצל הפציינט, רק איומים)

—- וכך זה נמשך ונמשך, במשך עוד שנה, בערך, עד שהפציינט החליט להפסיק את שיעוריו כי – כך הוא מוכן להודות רק היום – הם התנגשו עם סדרת הטלויזיה "חלוצי החלל". יש צדק פואטי מסוים בעובדה שהקרנת הסדרה הופסקה שבוע לאחר מכן.

בנימה רצינית מעט יותר – אני חייב הרבה למורה ההיא, דליה. אני לא זוכר כלום מלימודי הפסנתר עצמם, וכיום איני מסוגל לנגן ממש, למעט אקורדים פשוטים מאד. ודאי לא את היצירות של באך שניגנתי כה יפה בגיל תשע. במשך יותר מעשר שנים סירבתי בכל תוקף לנגן או אפילו לגעת בכל כלי נגינה שהוא, למרות נסיונותיהם הנמרצים של הורי לגרום לכך. ועדיין, באופן קשה מאד להגדרה, משהו מכל זה נשאר, והרי בסופו של דבר אני היום מוסיקאי. חלקה של דליה בכך לא מבוטל.
דבר אחד אני זוכר טוב מאד, בניגוד לחומר הלימודים עצמו, ולמרות שלא הבנתי זאת בזמנו: לדליה היה אכפת.

אין לי מושג איפה היא היום או אם היא עדיין בחיים, אבל בכל זאת: תודה.