טירונות

לפני חמש עשרה שנים ואחד עשר ימים התגייס עבדכם הנאמן לצה"ל. הדבר לא מצא חן בעיני שכנינו העירקים כלל וכלל. מספר ימים לאחר מכן, לאחר כשלון המו"מ החפוז בנושא בין שתי המדינות, איימו העירקים לשלח טילים בישראל בנסיון לבטל את רוע הגזרה. הם כמעט הצליחו.

איום הטילים העירקיים היה ידוע היטב ליחידה הסודית והמובחרת אליה השתייך הח״מ. יחידה זו היתה מורכבת בכללותה משישים וארבעה מומחים לכל דבר תחת השמש, אשר מטעמי סודיות נודעו בשם "טירונים" במסגרת מה שכונה "מחלקה א', טירונות כ"מ 01, בה"ד 4". כ״מ, לצערם של כמה ממפקדינו, אין משמעותם ״כוח מובחר״, כי אם, אללי, ״כושר מוגבל״.
מתוך אותה נבחרת, כחמישה עשר אישים, בהם הח״מ, לקו בחוליים פעוטים כגון אסטמה, ליקויי שמיעה וראיה, רפיסות שרירים כללית ובעיות מעיים. שאר הכוח לא לקה בדבר למעט עניינים שבנפש, דבר שבא לידי ביטוי בגלולות שונות ומשונות במינונים אשר כמעט לא סתרו בדבר את ההגיון ואת הטעם הטוב.

ז', המובחר שבמובחרים אלה, היה בוגר פנימיה צבאית של חיל זה או אחר, עטוי כיפה וזקן. את זקנו, כך הוא נשבע קבל עם ועדה, לא יגלח לעולם, שכן אין הוא שם את מבטחו במסיכות אב"כ בזויות כי אם בבורא עולם. שבועה אמיצה זו נקטעה באבה על ידי צפירות האזעקה הראשונות, ושניות מספר לאחר מכן גח החייל האמיץ ז' מנבכי השירותים כשהוא מגולח למשעי ועטוי מסיכה לתפארת מדינת ישראל וגרורותיה.
מצב רוחו לא השתפר כלל כשנודע לו כי היתה זו צפירת ניסוי.

כיוון שכך, החליט ז' לעשות מעשה ולארגן תפילה קבוצתית לשלום מדינת ישראל, ובייחוד האזרחים המסכנים הנמצאים מחוץ לגבולותיו הבטוחים של בה"ד 4, ואשר על כן הנם חשופים להתקפות טילים מרושעות, הם ונשותיהם, צאנם וטפם. שאר אמיצי הנפש אימצו את הרעיון כמוצאי שלל רב, למעט עבדכם הנאמן, שהיה עסוק באותה עת בפירוק יסודי של כלי זין משוכלל וסודי הידוע בשם הקוד M-16, בעודו שרוע על מיטתו ולועס מסטיק ומעכל בקול שאון את ארוחת הערב.
קולונל ז', שהבחין בהיעדרות חשודה זו, נכנס אל הקסרקטין וניסה להכניס מעט בינה בקדקודו הנוקשה של המשתמט, אך לשוא. גם חמישה אזכורים רצופים של א' אלוהינו א' אחד לא הזיזו את ע' הנאמן ממיטתו כמלוא הנימה, אם כי לזכותו של האחרון יאמר כי הוא לא סירב במפורש. "כן, כן," הוא אמר, "אני תיכף בא. אל תדאג. באמת. אני איתך. צאננו וטפנו? זה אני. לכו תתפללו, אני כבר מגיע." הוא לא טרח להביט בבן שיחו – בדיוק היה עסוק במכמניו של מכלול הירי.
לאחר כמה דקות סיים הח״מ התם את מלאכת ההרכבה והשתלשל מטה ממיטתו מתוך רצון תמים ללכת לשק"ם, או לכל מקום אחר בו לא נערכת כרגע תפילה המונים לשלומם של נשים, טף וצאן בעורף האויב או בכלל. תכנית יפה זו סוכלה מיד בגופו של ז' הרותח מכעס, וליתר דיוק בקנה רובהו, שננעץ בבטנו של הח״מ.
הרובה היה טעון, ובו מחסנית מלאה. הנצרה היתה על אוטומט. "כופר!" שאג ז', וזו היתה בערך המילה המובנת האחרונה שהשמיע לפני שלחץ על ההדק.

לא קרה דבר. קפטן ז' הנועז שכח לדרוך את הנשק. שני הניצים עמדו שם, קנה הרובה בבטנו של האחד, וההדק משמיע מן "קליק" קטן שוב ושוב, ופרצופו של השני מתכרכם יותר ויותר. כל זאת במשך כחמש שניות שנראו לו, לע' הנאמן, ארוכות מאד מאד. ואז הוא התעשת, הסיט את קנה הרובה הצידה, צעד לאחור, והביע את רגשותיו בדיוק ובתמצות באמצעות בעיטת פנדל איומה של נעל צבאית במדה 43 מהדור הישן – ברזל מקדימה – הישר באשוחיו של הגנרל.

הזעקה האיומה שהשמיע זה האחרון היתה חזקה יותר מצפירת האזעקה. הוא התמוטט, קצף על שפתיו, ובכך חיסל סופית כל סיכוי לתפילה קבוצתית או אחרת באותו יום. מששאל הח״מ בתמימות את חבריו מדוע אין הם מארגנים תפילה קבוצתית לשלומו – הוא בילה כמה ימים במרפאה – זכה בתגובה רק בשתיקה רועמת.

כך, על כל פנים, נכשלה המזימה העירקית למנוע מצה"ל את שירותיו הטובים של עבדכם הנאמן.
כלומר, המזימה הראשונה.

 

22 תגובות בנושא “טירונות

  1. תראי, זה לא כ"כ פשוט.
    מצד אחד, אני חצי עירקית ויש לי סנטימנטים ללובשי הפיג'מות המשופמים.
    מצד שני, ניר כותב נהדר. פשוט נהדר. אני אגיד את זה שוב – נהדר.

    אהבתי

  2. אז זאת אשמתך!
    אני מבקש פיצוי על השבועות הארוכים שנאלצנו לחלוק עם בן-דודה של אימי ובני משפחתו שהחליטו שלגור במרכז זה מסוכן ועברו לגור איתנו.

    וחוץ מזה: הי, גם אני הייתי בטירונות כ"מ בבה"ד 4. פלוגה ט', נדמה לי. אבל כמה שנים אחריך. אני הייתי למעשה במחזור האחרון (או לפני אחרון) לפני שפירקו את המחנה והעבירו אותו לתוך תחום הקו הירוק.

    אהבתי

  3. המפף. גם כן סיפור גבורה.
    האזעקה הראשונה הופיע בלילה שלמדתי למבחן במבוא לפסיכולוגיה. מאז, בלילה שלפני כל מבחן הייתה לפחות אזעקה אחת. לפני המבחן ביסודות פיזיולוגיים – שלוש. יש לך מושג מה זה עושה לסטודנטים לפסיכולוגיה, דבר כזה? סטודנטים לפסיכולוגיה הם כנראה היצורים הכי תאבי-ציונים שראיתי בימי חיי. אני הייתי מפלצת. פעם התווכחתי עם מתרגל במשך שעתיים וחצי על סמנטיקה של מילה אחת בשאלה שהטתה אותה לצד זה או אחר, כדי שיחזיר לי נקודה וחצי אבודות. ניצחתי בסוף.
    בכל אופן, הם היו מאד נחושים לא לתת לי לגמור את התואר, העירקים האלה. לא הלך להם.
    היום, האמת, נראה לי שהם דווקא צדקו.

    אהבתי

  4. בראשון עוד השתעשעתי. לאחר מכן הפסקתי. אף פעם לא היתה לי יותר מדי סבלנות למשחקי מחשב.
    (אז איך, בכל זאת, גמרתי את גולדן-אקס? או, זה כבר סיפור אחר.)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s