פרק א':
סבתא היתה בריטון!
נתנה את הטון, כן כן את הטון, בקול צח וענוג של אתון!
אבא היה,
מצו-סופרן,
זו היתה בעיה
כשעבד כמפעיל עגורן!
אמא שותקת ולא מוכנה לספר איך קולו של האיש השתנה!
לדודה היתה בעיית עיצוב פנים,
כי הבסים שלה עצבנו ת'שכנים!
והדוד שנמלט זה מכבר מאימת, גר כעת בשלווה בבסיס תותחנים!
נתנה את הטון, כן כן את הטון, בקול צח וענוג של אתון!
אבא היה,
מצו-סופרן,
זו היתה בעיה
כשעבד כמפעיל עגורן!
אמא שותקת ולא מוכנה לספר איך קולו של האיש השתנה!
לדודה היתה בעיית עיצוב פנים,
כי הבסים שלה עצבנו ת'שכנים!
והדוד שנמלט זה מכבר מאימת, גר כעת בשלווה בבסיס תותחנים!
אך סבא היה, לא עלינו, אילם,
ושקט, ונחמד – הוא אהב לצלם,
את קרוביו, שניסו על חייו להקל,
ולבסוף להכות את כולם במקל!
ושקט, ונחמד – הוא אהב לצלם,
את קרוביו, שניסו על חייו להקל,
ולבסוף להכות את כולם במקל!
אינטרמצו עד שיכתוב המשורר את הפרק הבא. הלו?
ניר, יקירי, מחמדי, מחמל נפשי, ידידי היקר לי כאח, אני אוהבת אותך כאילו היית בני-יחידי, באמת, אבל אתה חולה נפש.
אתה יודע, דווקא "אבא היה מצו-סופרן" זו בכלל לא בעיה, לפחות לא בעולם האופרה.
כבר שנים שאני מחכה שיתנו לי לשיר דמות נשית.
פעם במאה שנה בערך, איזה מלחין מתאהב במצו-סופרנית, וכותב לה אופרה.
האחרון שעשה את זה טוב קרא לה "כרמן".
בקרוב טוב, כל שאר התפקידים למצו הם של דמויות גבריות.
הא, כן. על הבמה, אכן!
אבל, אללי, בחיים…
זה בגלל ששנים רבות לא הופיעו בכלל נשים, והרבה מאוד תפקידים קלאסיים נכתבו לקונטרטנורים ולקסטרטי. ושמתי לב לעוד דבר – גם באנסמבל המשפחתי הזו חסרה אלט!
כל מי שיודע משהו על הרכבים קוליים או על הרכבים בכלל יספר לך שתמיד, אבל תמיד, מקפחים את האלט. התפקידים הכי קשים, ובסוף הקהל מתמקד בסופרן.
מסכנות.
ברי לי היטב.
!אהא! גם אתה חובב גבינה
כנראה שאנחנו מצ'דרים על אותו הגל.