מתוך ויקיפדיה, מאגר ערכי "הידעת?" היומיים, 6 באוגוסט:
את האמרה "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת" טבע המחזאי פרידריך שילר בדרמה "קשר פיאֶסקו בגנואה", שפורסמה בשנת 1783. בתרגום לעברית שנעשה בתקופת הנאורות הופיעה האמרה בצורה "הכושי כילה מלאכתו לעשות, הכושי יוכל להלוך ולשום לדרך פעמיו".
נהדר!
קדימה, כולכם! להלוך ולשום!
קדימה, כולכם! להלוך ולשום!
למה גם "להלוך" וגם "לשום לדרך פעמיו"? היו שיקולים של משקל אולי? מוזר.
הא! פיסת הטריוויה הבלתי נחוצה אך המשעשעת שלך לא תעמוד כנגד פיסת הטריוויה הבלתי נחוצה אך המשעשעת היומית שלי!
הידעת? מקור המילה "קאראט" – יחידת המידה לשקילת אבנים טובות – הוא "קארוב", הלא הוא חרוב. בימי קדם היו משתמשים כמידת משקל בגרעיני חרובים, מתוך האמונה (השגויה) שהם כולם זהים במשקלים. הקאראט הנהוג עד היום דומה בערכו למשקל גרעין חרוב (200 מיליגרם).
כבר שנים שגיא מנסה, בדרכו המעצבנת הקבועה, לשכנע אותי שאני יודעת הכל, ושבפעמים שבהן אני טוענת שאני לא יודעת, רק צריך להפעיל עלי לחץ מהסוג הנכון (לא בהכרח הסוקרטי) כדי שאני אזכר בעובדות. הוא עמל להוכיח את טענתו באמצעות הפגזתי המזדמנת בשאלות מופלצות שאין שום סיכוי שאדע עליהן את התשובה, ואז מציאת הדרך לשלוף ממני את התשובה הנכונה. הוא מצליח כמעט תמיד.
אני טוענת בתוקף שזה לא נכון (וזה לא נכון), אבל לפעמים המציאות מתחילה להפחיד אותי.
כן, ידעתי את זה. וגם את זה.
המוח שלי הוא אוצר בלתי נדלה של ידע חסר ערך שיכולת האחזור שלו עומדת ביחס הפוך לשימושיות שלו.
כלך לך ושום לדרך פעמיך!
אבל אתמול עשיתי אודישנים לעוד שעשועון טריוויה חדש בטלוויזיה, ונשארו כ-9 תשובות בדרגות שונות של חוסר ידע. הרגשה חלודה-משהו.
(מישהו זוכר מי היה בנו של "פפין הגוץ"?)
מבריק.
לא ידעתי והתענגתי ללמוד.
!אהא! ברוכה השבה
קרל הגדול.