לפני כמה לילות, בעודי נאבק לשוא במחסום הכתיבה הרגיל שלי אל מול מועד הגשה דורסני, עלה בדעתי להעיף מבט בלוח הזמנים שלי לימים הקרובים. לוח הזמנים הנ"ל שמור ב-Palm Pilot הישן שלי, ובמקביל גם בתוכנה על המחשב המתקשרת עם המכשיר הנ"ל. הפעלתי את התוכנה, אבל איכשהו, במקום להגיע לשבוע הקרוב, קפצתי בזמן.
והגעתי אל תאריך הרישום הראשון.
בעשרים ושישה באוקטובר, אלף תשע מאות תשעים ושבע חזרתי מנסיעת עבודה ובחיקי Palm Pilot, שהיה אז עניין חדש למדי – אני משער שאני אחד הראשונים בארץ להשתמש בו. הרישום הראשון ביומן הוא בתאריך זה, בשעת הנחיתה – שבע בערב.
בשנה ההיא הייתי תלמיד השנה השניה ברימון, הפכתי להיות, בפעם הראשונה בחיי, חבר בלהקה – קלונימוס הזכורה לטוב, השתתפתי בפרויקט רוק מתקדם של אחד מחברי לספסל הלימודים, ג'ימג'מתי בבית הספר עם דין דין אביב ועם מתופפת אחת שמתגוררת כיום בלוס אנג'לס וכבר הספיקה לנגן עם סטינג, ועם עוד אנשים שלא פגשתי כבר שנים, הייתי חבר באנסמבל של ארנון פלטי, מה שהוביל שנה לאחר מכן להקמת פלוטוניום, התחלתי וסיימתי את אחת משתי מערכות היחסים הרציניות שהיו לי לפני ק' (להבדיל מסתם סטוצים וחברויות-של-שבוע), עברתי אודישן לבית הספר למוסיקה ברקלי (בוסטון) וקיבלתי מילגה אך בחרתי שלא ללמוד שם בסופו של דבר, עדיין עבדתי בחברה הראשונה שהעזה להעסיק אותי – מה שהסתיים ביומה הראשון של אלף תשע מאות תשעים ושמונה, כתבתי בפעם הראשונה סיפור בעברית, ניסיתי את כוחי בהקלטות ראשוניות…
וכל זה נמצא שם. שמות, תאריכי חזרות, פגישות, קיצורים שרק אני מבין וכאלה שכבר שכחתי, סימנים מוסכמים קטנים שנועדו להזכיר לי מה אני אמור לעשות, ללמוד, לדעת.
נאלצתי להחליף את ה-Palm פעמיים מאז, אבל כל המידע שרד, והוא עדיין שם. אין שם כל יצירה או הלך רוח, שום שביב של טקסט אמיתי, של דעתו של נ' מאז על עניינים שברומו של עולם (לא היתה לו) או בתחתיתו (אם היתה, היא כנראה אבדה). ועדיין, זהו מעין צל שהשאיר אחריו אותו אדם שהייתי, על שלל מכריו ועיסוקיו ואהבותיו.
ואני עדיין נדהם לראות עד כמה הוא שונה ממני ודומה לי.
והגעתי אל תאריך הרישום הראשון.
בעשרים ושישה באוקטובר, אלף תשע מאות תשעים ושבע חזרתי מנסיעת עבודה ובחיקי Palm Pilot, שהיה אז עניין חדש למדי – אני משער שאני אחד הראשונים בארץ להשתמש בו. הרישום הראשון ביומן הוא בתאריך זה, בשעת הנחיתה – שבע בערב.
בשנה ההיא הייתי תלמיד השנה השניה ברימון, הפכתי להיות, בפעם הראשונה בחיי, חבר בלהקה – קלונימוס הזכורה לטוב, השתתפתי בפרויקט רוק מתקדם של אחד מחברי לספסל הלימודים, ג'ימג'מתי בבית הספר עם דין דין אביב ועם מתופפת אחת שמתגוררת כיום בלוס אנג'לס וכבר הספיקה לנגן עם סטינג, ועם עוד אנשים שלא פגשתי כבר שנים, הייתי חבר באנסמבל של ארנון פלטי, מה שהוביל שנה לאחר מכן להקמת פלוטוניום, התחלתי וסיימתי את אחת משתי מערכות היחסים הרציניות שהיו לי לפני ק' (להבדיל מסתם סטוצים וחברויות-של-שבוע), עברתי אודישן לבית הספר למוסיקה ברקלי (בוסטון) וקיבלתי מילגה אך בחרתי שלא ללמוד שם בסופו של דבר, עדיין עבדתי בחברה הראשונה שהעזה להעסיק אותי – מה שהסתיים ביומה הראשון של אלף תשע מאות תשעים ושמונה, כתבתי בפעם הראשונה סיפור בעברית, ניסיתי את כוחי בהקלטות ראשוניות…
וכל זה נמצא שם. שמות, תאריכי חזרות, פגישות, קיצורים שרק אני מבין וכאלה שכבר שכחתי, סימנים מוסכמים קטנים שנועדו להזכיר לי מה אני אמור לעשות, ללמוד, לדעת.
נאלצתי להחליף את ה-Palm פעמיים מאז, אבל כל המידע שרד, והוא עדיין שם. אין שם כל יצירה או הלך רוח, שום שביב של טקסט אמיתי, של דעתו של נ' מאז על עניינים שברומו של עולם (לא היתה לו) או בתחתיתו (אם היתה, היא כנראה אבדה). ועדיין, זהו מעין צל שהשאיר אחריו אותו אדם שהייתי, על שלל מכריו ועיסוקיו ואהבותיו.
ואני עדיין נדהם לראות עד כמה הוא שונה ממני ודומה לי.
ניר, אם תמשיך לכתוב ככה אני אתחיל לחשוב שיש לך נפש ועולם פנימי וכאלה.
יפה אמרת.
מתצפיות שנערכו בסביבתי הטבעית מסתבר שככל הנראה אין לי עולם פנימי, אבל יתכן שיש לי שפן חיצוני.
טוב מספיק?
קרוב, כן.