הוזמנו (אילנית תדמור, איליה דומנוב ואנוכי) להעלות מופע אורח בערב של קבוצת המחול הירושלמית טרנטולה.
היה ערב מעניין. בנם (עשרה חודשים) של א. את א. שיגע את כולם ובייחוד את הוריו. מי שלא זכה לראות ויכוח אמנותי על רקע תינוק מצווח לא ראה שמחת בית התועבה מימיו. נדמה לי שעכשיו, אחרי שבילה זמן מה במחיצתי, הוא כבר מושפע ממני – הוא ניסה לתקוע את האצבע בשטקר.
ההופעה עצמה עברה יפה מאד, על כל עשרים דקותיה. א. את א. רקדו להפליא ואני הוצאתי את המיקרופון לתרבות רעה. כרגיל. את שאר ההופעות שנכללו בערב לא ראיתי – הייתי מאחורי הקלעים, מסנן קללות כלפי גבי הסורר שתפוס כבר שבועיים ומחייך יפה אל כל מי שנקרה בדרכי, כדי לא להפחיד את הילידים. את הילד, לעומת זאת, לא הצלחתי להפחיד. נו, אני בטוח שעוד ינתנו לי מספיק הזדמנויות.

(חזרתי וגיליתי ש-NRG פרסמו את טורי השני. נאה נאה. כיוון שלא ראיתי שם אפשרות לראות את כל מאמריו/טוריו של כותב מסוים, חוששני שאאלץ לעקוב אחרי פרסומי שם בעצמי, ממש כאן. תנחומי לקוראים.)