משום מה, לא משנה היכן אני גר ומה מספר הטלפון שלי, תמיד אקבל מנה גדושה של שיחות טלפון שלא מיועדות אלי, ותמיד, לא משנה איזו הודעה אשים במזכירה האלקטרונית, הם לא יבינו שטעו וכך יכבדו אותי בהודעה. כשרק עברתי לתל אביב הייתי זוכה להודעות אקראיות, אבל אז החלו להסתמן תבניות. במשך רוב שנת תשעים ושבע, למשל, כשגרתי בארלוזורוב, הייתי חנות המפעל של תבליני רוחמה, ולהקות קשישים נרגנים התקשרו אלי על מנת להתלונן על טיב הזעפרן או הריחן או יודיד הכסף, מה שזה לא יהיה, ומה אני מבין בזה בכלל, אני כולה החנות, לא המפעל. מאז שעברתי לכאן, לעומת זאת, אני משמש בעיקר כמזכירות האקדמית של אוניברסיטת ת"א, עם חלטורות פה ושם בתור מתקן מזגנים.
אבל היום, חברים, זכיתי להודעה מסוג חדש. הודעה שהאירה את כל קורותי באור חדש. כעת, אללי, אני יודע שכל שאר העיסוקים הם רק כיסוי. והאמת מרה מנשוא. הו, גורל אכזר!
מסכן מוטי! יהיה לו בודד וקר הלילה.
אהבתיאהבתי