אכלני התינוקות והורגי הזקנים

לאחרונה, בעיקר מתוך עודף הזמן הפתאומי שהותירה בידי החופשה הארוכה המסתיימת מחר, מצאתי את עצמי משוטט יותר ויותר בבלוגוספירה הישראלית. אין לי תובנות חדשות בנוגע אליה – כמו בכל תחום אחר, גם כאן תשעים אחוזים הם זבל מוחלט, הדמגוגיה שולטת וכמעט איש אינו יודע להציג טיעון הגיוני או, למרבה הצער, הגיון מהו.

וכך הגעתי, לא זוכר איך, למהומה-זוטא שעוררה קריאתו של המיליונר בני לנדא להפחתת שיעור הילודה בישראל. התגובה הראשונה היתה ב-NRG יהדות. אני קורא אדוק של המדור הזה, שהוא כרגע אלוף הארץ והעולם בהיותו מצחיק שלא בטובתו (כשהם מנסים לכתוב סאטירה הם איומים, אבל השאר נראה כמו הומורסקה של קישון שלקחה את עצמה ברצינות – והיא אפילו לא ידעה שהיא כזו. בייחוד הטוקבקים). הכותבת, איני זוכר את שמה, הזדעזעה מעצם הרעיון שיקחו ממנה אחד מעשרת ילדיה. אכן רעיון מחריד, אבל לא על זה דיבר מר לנדא. נו, שוין. לא הפתעה גדולה.

ההפתעה "הגדולה" היתה תגובתם של אנשים שלא היית חושד בהם, במבט ראשון, בנטיות דמגוגיות או בחוסר מוחלט של לוגיקה. תגובות כאלה של שלומית ליר ושוקי גלילי. הראשונה משווה את הצעתו של לנדא ל"הצעה הצנועה" של סוויפט (סאטירה המציעה לאכול תינוקות), ואילו השני אמנם מעלה נקודה מעניינת הנוגעת להזדקנות האוכלוסיה, אך חוזר בזריזות לדמגוגיה ושואל "מה הלאה… להרוג את הזקנים?" – שוב – אין כל קשר בין זה לבין דבריו של לנדא. לתגובתי לפוסט שלו, כשביקשתי איזה שביב של היקש לוגי וכיצד הגיע מ-א' ל-ב', ענה הנ"ל "באמת מה רע בלהגביל את הילודה? אפשר לעשות גם צעדים כדי להגביל את הזיונים" – דמגוגיה פשוטה, למי שלא הבין – ולאחר שהתעקשתי לקבל ממנו תשובה מלאה יותר, הסביר לי ש"מבחינתי 'הגבלת ילודה' זה שם מכובס למעשי תועבה", והזמין אותי לעיין בכתביו. נחמד מצדו.

שניהם לא מבחינים בהבדל בין "צמצום ילודה" לבין "הגבלת ילודה", ואף אחד מהם לא מעלה ולו טיעון הגיוני (להבדיל מקשקוש רגשני) אחד. האם תכנון משפחה הוא דבר רע? האם הולדה ללא תכנון היא דבר טוב? ובייחוד במקרים בהם למולידים אין יכולת לפרנס את התינוק, או את עצמם? אם התערבות מלאכותית בתכנון המשפחה היא דבר רע, האם גם מענקים והקלות מס שנותנת המדינה על כל ילד הם דבר רע? ואם לא, מה רע במניעת המענקים וההקלות הנ"ל לאחר שניים-שלושה ילדים? על כל השאלות האלה אין לליר ולגלילי תשובות, וכנראה גם לא זמן להגות בהן. גם כך יש יותר מדי תינוקות לאכול וזקנים להרוג.
אם זה אמור להיות צידה האינטליגנטי של הבלוגוספירה הישראלית, אנחנו בצרות.

מצד שני, אולי החופשה שלי לא היתה ארוכה מספיק.

עדכון: הטור הרביעי ב-NRG, להנאתכם השלמה ולשמחתכם הבלתי-מתפשרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s