הרגע סיימתי עוד פרק בספר שלנו, שאולי יקרא "רצח בדיוני" אך ודאי לא יקרא "רצח באיקון". לביא ואנוכי עובדים על הפרויקט כבר יותר משנה, ועכשיו אנחנו מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה.
כמעט חמישים ושלוש אלף מילים כבר נכתבו. כמה נשארו? בערך ארבעת-אלפים. שני פרקים, אחד שלו ואחד שלי. ואז? לעבור על הכל, לערוך, לשפץ, לקצץ, לשנות, להזיז, להתווכח על הבדיחות ועל עוד כמה דברים, והופ – הנה ספר!
עם קצת מזל, נספיק לעשות את כל זה עד מרץ, שאז לביא נוסע לו לוונואטו.
ואחר כך? הוצאה לאור, כמובן. טוב, נו, כשנגיע לגשר.