רמי שלהבת ואנוכי עוסקים מזה זמן מה בכתיבת מדריך לכותבים מתחילים. כן, עוד אחד. אבל זה שלנו עוסק, בניגוד לשאר, לא בטכניקות כתיבה אלא בחיים האמיתיים: איך להתמודד עם מבקרים, קוראים, וכמובן – עורכים.
הרגע סיימתי לכתוב עוד חלק מהנ"ל, והציפורים מצייצות בעוז ואין לי מושג איך אני אמור ללכת לישון בתנאים האלה. הנה, בינתיים, צימוקון מתוך המאמר:
כותב: שלום לעורך היקר. אני מעריץ גדול שלך. רכשתי במיטב כספי את כל כתבי העת שערכת, וגם את הספר שהוצאת, וגם את הספר שהחברה שלך הוציאה, למרות שהוא ספר בישול. יש פוסטר גדול שלך מעל המיטה שלי, ואני מתפלל אליו כל בוקר וערב. אתה גם נורא יפה וסקסי. בבקשה קבל את הסיפור שלי!
עורך: לא.
כותב: ותגיד, אם אשלם לך, ככה, סכום מסוים, נניח אשלח לך בדואר צ'ק… מה אתה אומר?
עורך: אין לי בעיה עם זה.
כותב: ואז תפרסם את הסיפור שלי?
עורך:לא.
כן, יש במאמר גם קטעים רציניים. אני חושב. או אולי רק נדמה לי שאני חושב. שש בבוקר, לעזאזל, ובצהריים אני מופיע. טוב, די. אני הולך לקרוא קצת אומברטו אקו. אם זה לא ירדים אותי, שום דבר לא יעזור.
ניר יניב 