רב-תכנת נ' מסביר לפרח-מתכנתים דבר או שניים על חיפוש:
נ': כשאתה רוצה למצוא משהו, יש שיטה כזו שנקראת "אריה במדבר". אם אתה רוצה למצוא אריה במדבר, אתה מחלק את המדבר לשניים ובודק באיזה חצי האריה. את החצי הזה אתה מחלק לשניים ובודק באיזה משני חצאיו נמצא האריה, וכו' וכו'. בסוף אתה מוצא את האריה.
פרח: אבל איך אתה יודע באיזה חצי נמצא האריה?
נ': או. אני שמח ששאלת. זו בעיה שתמיד הטרידה את מיטב המתמטיקאים וציידי האריות, ונותרה לא פתורה עד שהגעתי אני.
פרח: אתה פתרת את זה?
נ': כן!
פרח: ומה הפתרון?
נ': אז ככה: מחלקים את המדבר לשניים, ואז שוקלים את שני החצאים. החצי הכבד יותר הוא זה שמכיל את האריה.
פרח: אה.
נ': גאוני, נכון?
פרח (נבוך): אה, איך בעצם שוקלים חצי מדבר?
נ': עם מאזניים.
פרח (לא מבין): אה. (משתתק ומהרהר לזמן מה) ומה אם זה ביער?
נ': אי אפשר למצוא אריה ביער!
ובסופו של דבר מישהו התערב בשיחה והציל את הפרח ממלתעותי. חבל, בדיוק עמדתי לפתור גם את המשוואה האחרונה של פרמה.
זה כי אתה עובד עם מדבר לא ממוין.
המתכנתים של היום, באמת. בזמני היינו צורבים את הביטים אחד-אחד עם לום מלובן, ובשביל לממש לולאה היינו צריכים שלוש עיזים, לפחות.
האלגוריתם שלך הוא משנות השישים.
היום אם אתה רוצה למצוא אריה במדבר אתה מתקשר אליו לפלאפון ואז מבצע אינטרפולציה על האות משתי אנטנות. המשטרה עושה את זה כל הזמן.
לא פתרו כבר את המשוואה של פרמה?
אני בטוח שאני הייתי פותר אותה בצורה יפה יותר, ומתוך התחשבות יתרה ברגשותיהם של בעלי החיים.
לא קשור לפוסט הזה אבל תגיד –
לא כתבת פעם סיפור על זה?
כן, פחות או יותר. דפוק וזרוק. אפשר לקרוא אותו כאן, והוא גם מופיע בספר.
לסיפורים שלי יש נטיה להתגשם, אם בדמות מתיחות אחד באפריל ואם באופנים מטרידים יותר. דותן דימט, שעזר לי במחקר שערכתי לצורך כתיבת "צמחוקר", הפנה אותי בערך שנה לאחר מכן לכתבה שסיפרה על מכשיר דומה שנמצא בפיתוח. היה גם איזה עניין עם "בלוז לאחאב", אבל אני לא זוכר בדיוק מה.