הנה מאמר נחמד בעיתון הארץ שכולו בזכות קריאת ספרי זבל וההתענגות עליהם. אני מסכים לחלוטין, אבל יש לי דרישה אחת: אני דורש שגם הזבל יהיה איכותי. בשבילי, רק המובחר שבמובחר. לא כל מיני מעשיות דרקונים והזיות סוסים, הו לא. אם הכותרת היא לא בליגה של "רצח הדמים!" – אין על מה לדבר.
או, לכל הפחות, "קורותיה של נערה מופקרת!!!"
אולי זה מה שכל כך מרגיז אותי בספרים זבליים שאני מקבל לביקורת: הם פשוט לא זבליים מספיק. כי גם כדי לכתוב חרא כהלכתו צריך יכולת ונסיון. נסיון נאה, אך לא סיגר.
דמות בדיונית ומעלליה
ניר יניב 
איזה קשקוש. מדגים היטב את הצד הרע של הארץ. אני רואה לאיזה סוג של הומור הוא מנסה להגיע, אבל זה עובד רק בשניים-שלושה משפטים מתוך כל הסיפור. ולהכריז "אני לא סתם פוסט-מודרני" בלי להביא נימוקים לזה, כשברור שהוא כן סתם פוסט-מודרני, זה בלתי-נסלח.
אהבתיאהבתי