בפוסט שלי לפני זמן מה שאלתי האם, בין התירוצים הרבים להולדת ילדים, קיימת ולו סיבה אחת רציונלית ולא-אנוכית, מה שהביא כמה מגיבים לדון אותי ברותחין. כהמשך לכך, הנה קישורים לשני פוסטים של אנשים אחרים: אחד של יעל ישראל, שטרחה לשאול כל מיני אנשים מדוע הם עושים ילדים וזכתה לתשובות שמזכירות מאד את הטענות שלי, ותגובה של עמי ברנד, שגם מספר בהזדמנות זו על חוויית ההורות שלו. המסקנה שלי מקריאת הנ"ל, שהפתיעה אותי למדי: דווקא יש סיבות רציונליות ולא אנוכיות להולדת ילדים.
אבל הן נדירות מאד מאד. ממש. אפילו יותר מזה.
וכל השאר – איומות.
ואם באי-רציונליות עסקינן: לאחרונה הוזמנה מישהי ממכרותי להשתתף באופן אישי בחוויית הלידה של ידידה שלה, מה שגרר בילוי ארכני משהו בבית חולים והיכרות שלא בטובתה עם מיני עניינים לא נעימים הקשורים בלידה, וזמן איכות רב במסדרונות בית החולים עם משפחתה של הנ"ל. ואני שואל, בנות: האם זה מנהג מקובל להזמין אנשים תמימים לצפות בכן מתפתלות בייסורים, מולעטות תרופות ועוברות שבעה מדורי גהינום? האם המנהג הפופולרי הבא יהיה להזמין אנשים לצפות בנו כשמוציאים לנו את התוספתן? או כשאנו עוברים בדיקה רקטולוגית? או כשסתם בא לנו לעשות את צרכינו?
בעע.
תשמע, אישית אני חושב שעיקר המטרה היא טובת הילד. לא יודע אם תגדיר את זה כרציונלי או לא, וזה אולי יוצא קצת מעגלי, אבל אני רוצה ילדים כי אני רוצה שלילדים שלי יהיה טוב. כי אני רוצה להעניק להם חום ואהבה. אני רוצה ילדים כדי לאהוב אותם. בוא נגיד ככה – זה לא מניע שמדיר שינה מעיני.
ברמה שונה טיפה, כללית יותר, אני חושב שיצירת משפחות בריאות ומאושרות זה דבר חיובי, בנוסף להנאה האישית ה"אנוכית" שכרוכה בכך. משפחות יותר מאושרות זה אנשים יותר מאושרים, ומספיק אנשים יותר מאושרים זה עולם יותר טוב.
ויתרה על כך, גם ההנאה ה"אנוכית" לכאורה נובעת מהשקעה ודאגה לאחר. זה מגיע לרמה של השאלה, אם אתה נהנה להיות אלטוראיסט, אז האם אתה יכול להיות באמת אלטוראיסטי, שהרי אתה נהנה? אולי זה לא "פורמלית" אלטוראיסטי, אבל זה קרוב מספיק לטעמי.
א. למה אתה קושר בין רציונאליות לחוסר אנוכיות?
אין שום בעיה למנות סיבות רציונאליות לעשיית ילדים החל מ:
אני מחליט להוליד ילד מכיוון שאני מכיר בכך שזה טבוע בי ובזוגתי באופן לא רציונאלי חזק כל כך שאין טעם להאבק בחוסר הרציונאליות הזו, וכו'…
ב. למה אתה מחפש סיבות לא אנוכיות לעשיית ילדים?
האם זה קשור למוסר?
הרי אם תוליד ילדים מסיבות אנוכיות אשר יש בהם חוסר מוסריות כלשהו הרי שעצם הפעולה על פי הצו העמוק של הטבע מן הסתם מאזנת את מאזני חוסר המוסר חזרה ממילא. לפחות על פי גרסה כלשהי של תורת המוסר שבוודאי קיימת או לכל הפחות יכולה להתקיים 🙂
ג. למה אתה מחפש סיבות לא אנוכיות לפעולה בכלל?
האם זה רציונאלי?
ד. צא מההנחה שאתה לא מבין נשים וחסר תועלת לנסות לשפוט אותן או למתוח עליהן ביקורת.
בנוסף לכך:
מדוע אתה מבקש מניע לא אנוכי לעשיית ילדים?
אתה אולי מניח שנגרם איזשהו עוול לילוד.
כלומר שכל חייו על קשיים וסבלם מהווים איזשהו עוול שמקורו במעשה הבאתו לעולם.
אלא שזהו עוול ביחס למה?
ביחס לאפשרות אי קיומו?
האם ניתן להגדיר עוול ביחס לאין כללי?
אני לא בטוח.
נדמה לי שמסכת סבלו, אושרו ורשת האחראים להם כולם שייכים לחייו לא לאינותו וכולם מתייחסים אחד אל השני שם בתוך היש.
מעשה ההבאה לעולם מתרחש לפני תחילת הפנקסנות.
ולכן ניתן לייחס לכך עוול כלשהו באותה מידה שניתן לייחס עוול לאי הבאתו לעולם של פלוני.
אין קשר בין הרציונליות לבין חוסר האנוכיות, למעט בהקשר הספציפי בו אנו דנים, כשני תנאים שונים להחלטה שיש לה, לדעתי האישית, צידוק. יכולות להיות המון סיבות רציונליות לעשות ילדים – למשל, למכור אותם לאימוץ, או להשתמש בהם כתורמים פוטנציאליים לאח או קרוב חולה (וזה לא מדע בדיוני, זה קורה בימינו אנו) – אבל הן אנוכיות לחלוטין. יכולות להיות גם המון סיבות לא אנוכיות – אמונה בכך שזו מצוות האל, רצון לשפר את המאזן הדמוגרפי לטובת העדה של המוליד, כניעה ללחץ של הורים או סביבה – אבל הן לא רציונליות.
וכן, לדעתי האישית (הנתמכת, כמדומני, על ידי עובדות רבות ומצערות בשטח), ברגע שסיבת ההולדה היא אנוכית או לא רציונלית או שתיהן, הרי שגדל הסיכוי שחייו של הילד יהיו פחות טובים. בהשוואה למה? לא בהשוואה לאי-הולדתו (שטיק לוגי-לכאורה ומיותר, תסלח לי), אלא בהשוואה לחיים שהיו יכולים להיות לו אילו סיבת ההולדה היתה בלתי-אנוכית ורציונלית.
כתבת: "…אלא בהשוואה לחיים שהיו יכולים להיות לו אילו סיבת ההולדה היתה בלתי-אנוכית ורציונלית."
אבל לא יכולים להיות "לו" חיים אחרים אלא למישהו אחר, כי איך ניתן ליחס זהות לשתי הולדות תאורטיות שונות? כל ילוד אישה חייב את חייב את חייו למצב העולם המדוייק ברגע ההפרייה. מצב עניינים טיפה שונה (תרתי משמע) ולא היית קיים היום. לכן ההשוואה היא עדיין בין קיומו לאי קיומו ולכן לא ניתן לדבר על עוול או אושר יחסי.
כמו כן אינני יודע על איזה עובדות רבות ומצערות ועל איזה מטריקה אתה מדבר אשר על פיהן ניתן לקבוע כי באופן ממוצע או סטטיסטי פרות של מעשי אהבה אנוכיים מאושרים פחות מפירות מעשי אהבה בלתי אנוכיים.
לדעתי האישית, מבחינה זו דעתך האישית מופרכת.
דיון רציונאלי הוא דבר משעשע. לאחר כל סיבוב אתה משוכנע כי צד אחר צודק וחוזר חלילה…
האם "כי ילדים זה שמחה" היא סיבה מספיק לא אנוכית ורציונלית?
בדיקה רקטאלית או פרוקטולוגית, לא רקטולוגית.
נעים מאד, אני ניר.
רוב הספר גרוע אבל הרשה לי בכל זאת לצטט קטע טוב מ-I Will Fear No Evil…
"A new born baby is as useless a thing as one could imagine. It isn't even pretty except to its parents. It does not pay its own way and it's unreasonably expensive. It takes 20 or 30 years for the investment to begin to pay off and in many… no, most cases it never does pay off. Because it is much easier to support a child then it is to bring one up to amount to anything."
[…]
"Despite these shortcomings, a baby has a unique virtue. It is always the hope of our race. Its only hope."
ניר, לדעתי החיפוש שלך אחר הרציונליות שגוי מיסודו.
רציונליות משמעה חיים לפי ההגיון. ההגיון מאפשר לנו להסיק דבר מתוך דבר – אך הוא לא נותן לנו את האקסיומות הראשוניות מהן אנו אמורים להסיק את היתר. הגיון לא מסוגל, בהגדרתו, לתת לנו אקסיומות אלו.
את הדחפים הכי בסיסיים שלנו – הרצון לחיות, לאכול, וכן, גם הרצון להוליד ילדים – מספק לנו, מה לעשות, הטבע, דרך מנגנון הברירה הטבעית. וזהו רצון שאין טעם בכלל לשפוט אותו דרך העדשה של רציונליות או אנוכיות וחוסר אנוכיות. באותה מידה יכולת לשאול אם יש סיבה רציונלית או לא אנוכית לרצון שלך להמשיך לחיות. אם אין, תהרוג את עצמך?
דווקא ההתעלמות מטבעו הבסיסי של האדם נראית לי כלא רציונלית במיוחד, לנוכח מגוון העדויות שיש לנו להיותנו לא יותר מחיות מתוחכמות עם איזה פרשן צמוד בשם "תודעה" שמנסה להסביר לנו למה אנחנו עושים דברים, אחרי שכבר החלטנו לעשות אותם.
באותה מידה, לשיטתך, אפשר לא לשפוט גנבים, רוצחים ואנסים. טבע האדם, אתה יודע.
שלא לעניין (או שמא כן?) רציתי רק להביע את דעתי שאם יום אחד תמצא סיבה רציונלית, או לא רציונלית, להביא ילד לעולם, אני מאמינה שתהיה אבא מוצלח… 🙂
מתנצלת, הייתי חייבת.
ניר, מצטער, אך לשפוט משהו, ולהסביר רציונלית / אלטרואיסטית משהו, אינם אותו דבר. דיברתי על הנושא אותו העלת, הנסיון למצוא סיבות, לא על האם משהו ראוי לעונש או לא. ענישה – ומוסר – הם תחומים נפרדים מנושא הפוסט שלך. באנלוגיה לנושא שהעלת, הייתי אומר שאין טעם להסביר לאנסים ורוצחים שמעשיהם אינם רציונליים (או אלטרואיסטיים, אבל את זה הם כבר יודעים).