נ': מה היה בתה שהכנת לי?
ק': שומר.
נ': מה זה?
ק': אתה אוהב שומר.
נ': באמת?
ק': פעם שמתי לך במרק ואהבת את זה.
נ': אה.
שתיקה.
נ': אז, אה, מה זה, בדיוק?
ק': (כאן הושמט מונולוג ארוך שכלל הרבה מחוות ידיים, ואשר תיאר בדיוק רב את מראהו של האיצטרובל הממוצע)
נ': הרגע תיארת איצטרובל.
ק': לא נכון!
נ': שמת לי איצטרובל במרק?
ק': שומר!
נ': שמת לי איצטרובל בתה?
ק': בעצם, אתה די אוהב גם איצטרובלים.
נ': באמת?
ק': אתה יודע מאיפה באים הצנוברים, נכון?
נ': שמעתי על זה, אבל אף פעם לא הבנתי איפה בדיוק נמצאים הצנוברים בתוך האיצטרובל.
ק': זה רק בסוג אחד של איצטרובלים. בכל אופן, לאיצטרובל יש הרבה שוונצים כאלה, נכון?
נ': נו?
ק': אז בתוך כל שוונץ כזה יש צנובר.
נ': וזה מה ששמת לי בתה?
ק': במרק.
נ': באמת?
ק': לא.
נ': אה.
ק': בכל אופן, לא היית מתנגד אם הייתי שמה איצטרובל במרק.
נ': לא נכון.
ק': אה? למה?
נ': כי גם אם זה היה הסוג הנכון, חייבים להודות שיש באיצטרובל פחות צנובר והרבה יותר איצטרובל.
ק': אוי, זה מצוין. אתה הולך לכתוב את המשפט הזה בבלוג שלך עכשיו, נכון?
נ': אין תגובה.