כשהייתי קטן, אמא שלי אהבה לומר שיש לי קוצים בטוסיק. היא התכוונה לזה שאני לא יכול לשבת בשקט, ושאני בלתי נסבל כשאני משועמם. זה לא ממש נכון – למעשה אני מומחה גדול בלשבת בשקט, כל עוד יש לי משהו שמעסיק אותי, ותמיד הקפדתי להמנע ככל הניתן מעבודה גופנית.
אבל עכשיו יש לי קוצים בטוסיק במלוא מובן המילה.
טוב, לא ממש – פשוט חטפתי מכה איומה כשעפתי מהאופנוע על המדרכה, וכל צד-ימין-של-אמצע-הגוף שלי נפוח וחבוט ותפוס בצורה מחרידה. אני יכול לשבת לא יותר מעשרים דקות, ואז אני חייב לחזור לשכב. וזה שיפור לעומת אתמול.
בכלל, מצבי משתפר, אבל עדיין – להיות תקוע במיטה רוב היום, כשכל דבר קטן – כמו להתהפך על הצד או להזיז את הכרית או לקום – הוא מבצע שדורש תכנון מוקדם וביצוע מדוקדק (וכואב) – לא כיף.
אבל זה, ושאר גילויי רחמים עצמיים שלי, לא העניין. העניין הוא שתמיד הייתי בטוח שאין לי שום בעיה לשבת בשקט כל עוד יש לי תעסוקה. והנה אני בבית, במיטה, יש לי ספרים, קומיקס, מחשב נייד (שממנו אני לא יכול לעדכן כאן – אני כותב את הפוסט הזה במהלך עשרים דקות הישיבה שלי על אחד המחשבים הרגילים), אוכל של ק', שתהיה בריאה, שקט ללא גבולות, ונדמה לי שאני הולך להתחרפן. פתאום אני מוצא את עצמי משתוקק ללכת לעבודה, ללכת למסעדה, ללכת לחזרה או להופעה, אפילו ללכת על הליכון, עד כמה שזה משעמם בימים כתיקונם. ללכת כי כולם הולכים? לא, כי כמו תמיד כשאני מעוניין לעשות משהו, אני הוא זה שרוצה ללכת, ללא קשר למה שאנשים אחרים עושים.
בקיצור, מסתבר שאמא צדקה. כנראה באמת יש לי קוצים בטוסיק.
ניר יניב
דמות בדיונית ומעלליה
חוץ מאיחולי החלמה מהירה, משהו קצת יותר טריביאלי.
אם באמת חוסר התקשורת לנייד מפריעה לך, יש לי פה ראוטר חסר מעש (הוא מתנתק לפעמים ולכן לא משתמשים בו) וגם כרטיס תקשורת אלחוטית לנייד. אתה יכול לקבל אותם בהשאלה מתי שתרצה.
ברוס לי היה מרותק למיטה מספר חודשים בעקבות פציעת אימונים חמורה בגיל שלושים. במהלך ההחלמה ואולי בגלל עודף הקוצים פיתח את התאוריה שלו "ג'יט קון דו" שהתפרסמה כספר והפכה לשיטה שלומדים אותה עד היום.
למי שלא יודייע: ברוס לי לא היה רק שחקן בסרטים סוג ד', הוא נחשב לאחד מאומני הלחימה המשפיעים של המאה ה 20. וכמי שמתעניין באומניות לחימה הסרטים שלו לפחות מהבחינה הזו מדהימים כל פעם מחדש.
http://en.wikipedia.org/wiki/Bruce_lee
http://www.bruceleecentral.com/bruceleebiography5.htm
תרגיש טוב. חסרת לנו בכנס.
איחולי החלמה מהירים! קראתי את הפוסטים לפי הסדר, ו… טוב, אני עדיין קצת בהלם. מה הצפי?
הי ניר !
אז כמובן ששמעתי על התאונה מסבתא ומאמא שלך.
אני מקווה שהטוסיק יחלים ושתיזהר עם האופנוע, אולי תעבור למכונית…
ד"ש לק'.
מירי
אוי… הייתי שם, במשך חצי שנה בערך, וכמעט יצאתי מדעתי. הפיתרון שמצאתי? שילוב של לגמור עונות שלמות של סדרות טובות בDVD (יש לי עקב כך כמה דברים מאוד מוצלחים, והזיכרון של כמה זה נורא מאוד טרי לי בראש, אז ניתן לשכנע אותי להשאיל למרות שאנחנו לא באמת מכירים – קהילת המד"ב קטנה היא, ולא קשה לאתר את חבריה) ושל לעצום עיניים ולקוות שייגמר כבר. ולישון הרבה, מתי שאפשר, כמה שאפשר. בהצלחה!