פנים, יום. חדרון קטן מוקף וילונות, במרכזו מיטת טיפולים. על המיטה הפציינט, גבר מגודל בשיא אונו. ליד המיטה עומדת הפיזיותרפיסטית, צעירה גוצה וחייכנית.
פיזיותרפיסטית: כואב?
פציינט: לא.
פיזי: עכשיו?
פצי: לא.
פיזי: עכשיו?
פצי: לאאאא-אאאאררררגגג!
פיזי: אה, מצוין.
פצי: רררר!
פיזי: אז מה, איפה אתה מבלה את החג?
פצי: ררר!
פיזי: לא ענית על השאלה שלי.
פצי: איזה… חחחחחחרררר! – איזה חג?
פיזי: ראש השנה, זה עוד מעט. תסתובב ותשכב על הצד. אצל ההורים שלך או של חברה שלך?
פצי: אני לא הולך לשום מקום.
פיזי: מה?!
פצי: אאאאאאאאאא! מה כבר אמרתי?
פיזי: אני כל השנה מחכה ללכת להורים שלי בחגים, ואתה פשוט מוותר?
פצי: אווו! לא כל כך חזק!
פיזי: איך אפשר לא ללכת להורים בחגים?
פצי: (מתנשף) עוד קצת מזה, ואני כבר לא אלך לשום מקום.
פיזי: זה טבעי ובסדר שכואב לך. על הבטן עכשיו.
פצי: זה לא בסדר שכואב לי! זה לא מקובל עלי! תעזבי לי את האאאאאאררררראווווווו!
פיזי: לא ללכת להורים בחגים, איזה מין דבר. ממש קשה לי להבין את זה. גם לא להורים של חברה שלך?
פצי: אני… אוו… אני לא סובל אירועים משפחתיים. לא של המשפחה שלי ולא של שום משפחה אחרת. אני אוהב את המשפחה אבל לא את האירועים, הם פשוט מעצבנים אותי הו אלוהים אני חושב שהרגל שלי יצאה מהמקום.
פיזי: תירגע, הכל בסדר.
פצי: הצילו!
פיזי: לא קרה שום דבר.
פצי: אמא! אני רוצה לאמא!
פיזי: אז בסוף אתה כן הולך להורים בחג. מצוין.
פצי: (מתעלף)
– סוף –
ניר יניב 
הוי ניר… זה היה מצחיק וכואב… ויש לכם עוד את יום כיפור וסוכות לכסות. אני קצת מודאגת.
מעניין לתהות עם זאת, האם לא מדובר בדיאלוג פנימי בין שני קולות שלך… 😉
אהבתיאהבתי
Sounds like a therapist with an agenda? Maybe a secret agent sent by Mommy to bring her son back for the holidays?
I can see the movie trailer now…
אהבתיאהבתי