את שעות הערב בילתה ק' בכתיבת עבודה כלשהי, בעוד אני משתעשע בספר בלשים דה לה שמעטה (שנת הוצאה: 1971) בחדר השני. לאחר מכן היא ביקשה ממני לעזור בעריכת העבודה, כלומר – להוסיף סימני פיסוק ולהחליט באקראי, פחות או יותר, היכן נגמר משפט אחד ומתחיל אחר. עמדתי בתוקף על זכותי להמשיך לקרוא את התעלומה הבלשית המחוכמת בזמן העריכה, והצלחתי לעשות זאת בהפגנתיות בכך שהחבאתי את הספר מתחת לשמיכה וק' לא הבחינה בו. הנה, אם כן, הגרסה הערוכה של העבודה של ק':

כשנכנס אינספקטור קלי אל זירת הרצח, מצא את עוזרו הנאמן, סמל היידר, מביט בעניין בקת האקדוח שנח על שולחן העבודה, בעודו מעשן סיגרה.
"הזהו כלי המשחית?" שאל האינספקטור בחשד. "האמנם זהו נשק המריבה שהרג את מרת ק'?"
"ניתן לקבץ את הדעות האפשריות על שאלה זו לשתי קטגוריות," אמר היידר בחספוס. "אישיות, הנובעות מאופיו של האדם, ומצביות, הנובעות מן הסיטואציה."
"אכן, הצדק עמך, וכולי תקווה שדבר זה לא יהיה לנו לרועץ," אמר האינספקטור ברוח נכאה. "שמא נלקחו כבר טביעות האצבע ממכשיר שטנים זה?"
"על פי הקונצנזוס, שומה עליהן להלקח," אמר היידר וזרה אפר על סביבותיו. "אם כי יש לשים לב ל'הטיית הקונצנזוס השגוי', שהרי בני אדם מניחים שאחרים נוהגים כמותם, וכך יתכן שתגבר הנטיה לייחוס מצבי. ראה Gifford, Robert Hine, Donald W. 1997."
"אם כך אין הברירה בידינו," נאנח האינספקטור. "מחויבים אנו לבחור האם לנהוג כך או אחרת, ומי ידע נפשו של רוצח? אגב, האכלת כבר פת ערבית?"
סמל היידר נד בראשו לשלילה, וזרק את בדל הסיגרה ממנו והלאה. "נוהג אנוכי עקביות גבוהה בעניין זה," אמר לאחר שתיקת מה, "ומקפיד על אכילה סדורה בכל שעות היממה, למען לא יאשימוני בייחוס מצבי של התנהגותי, ראה Gifford, Robert Hine, Donald W. 1997."
"מסתמא, הצדק עמך," אמר האינספקטור, זיק של תקווה בעיניו, וכבר באותו ערב עצרו שוטרי המקוף הנאמנים את גיפורד ושותפו הנבזה והכניסום אל בית האסורים.

— סוף —

עוד בהוצאתנו:

גופתה של אשה יפהפיה / מקס ובר
תעלומת רצח במנזר השתקנים / קרל מרקס
מוות אכזרי על מסך הכסף! / ז'אן בודריאר

• שונות