היום סיימתי את עריכת הסאונד של הסרט של גיא חסון. סוף סוף.
היו לא מעט רגעים במהלך העבודה בהם הייתי בטוח שאני עומד להשתגע. חלקם נגרמו כתוצאה מבעיות טכניות של חומר הגלם, אבל רובם הגדול קשורים לעובדה שמחשב האולפן שלי פשוט לא בנוי לעבודה עם וידאו. כל עוד המשימה היחידה שלו היא הקלטה וניגון מוסיקה הוא מסתדר יפה מאד, אבל וידאו פשוט הורג אותו. ואת העצבים שלי.
הבעיה התחילה עוד כשכתבתי את המוסיקה לסרט, לפני שהתחלתי לערוך את הסאונד. אני מעז לומר שהמוסיקה מתאימה מאד לסרט ומשרתת אותו היטב, אבל יתכן מאד שהחלקים העגמומיים יותר בה קשורים ישירות לסבל הכרוך בכך שכל פעולת מחשב שאמורה היתה לקחת חלקיק שניה נמשכה על פני חצי דקה. ואם לאחר מכן, בתחילת תהליך העריכה, עוד סברתי לתומי שכעת המצב ישתפר – הרי המוסיקה כבר מוכנה, והמחשב לא צריך לטפל בחישובים הכרוכים בהפעלת סינטיסייזרים ומנועי דגימות – הרי שמהר מאד נוכחתי שטעות בידי, וזאת באופן הקלאסי ביותר, המוכר והאהוב על משתמשי חלונות לדורותיהם: אתחול כפוי כל חמש דקות.
והנה זה נגמר, ואני נושם לרווחה, ומיד קונה מחשב חדש. מפלצת איומה, שהצגת סרט בזמן הקלטה לא תדגדג את קצה המעבד שלה. כל מה שנותר לי הוא להמתין שהנ"ל תגיע, ואז למצוא סרט חדש ונחמד לכתוב לו מוסיקה.
מתישהו אכתוב כאן מדוע המחשב החדש הוא דוקא מק.
וחוץ מזה: מי שעדיין לא חזה בזיו פני המאופרים בתפקיד המפלצת, מוזמן לראות את סרט האימה הקצר "אכול" ב-YouTube, לשם הוא הועלה לא מזמן.
זה יהיה מק מכיוון שאתה מעדיף לשלם 10000 ש"ח על מחשב שיעשה עבודה של מחשב שעולה 5000 ש"ח?
הרבה יותר מ-10K, על מחשב שיעשה עבודה של הרבה יותר מ-10K.