ובא יום ויאמר ידידו של נ. אביר היגון, הן כבר עברו חודשיים מאז נפרדת מזוגתך, ומשכנך כולו זוהמה ותועבה, ומתי החלפת סדינים בפעם האחרונה? ויען האביר נ. ויאמר, איני זוכר, שכן מעולם לא השכלתי ללמוד את רזי החלפת כלי המיטה, וזוגתי לשעבר היא שעסקה במלאכה, וכמדומני שהפעם האחרונה היתה בסביבות נובמבר. ויזעק הידיד זעקה גדולה ומרה, אלי אלי למה שבקתני, חיידקי סדיניך טורפים את מוחי בעודי בחיים! ויפול על הארץ, מתעלף. ויתמה נ. עד מאד על פשר הדבר, ויאפסן את הידיד ההלום בבוידעם עד יעבור זעם, ויאמר לעצמו: אם כך הוא הדבר לגבי ידידי, מה יגידו בנות ישראל הנאוות שיבקרו במשכני? חייב אני ללמוד רזי החלפת כלי המיטה, ויפה שעה אחת קודם.
כיוון שאמר כך, ניגש מיד למלאכה. ראשית ניגש אל המיטה והסיר כל סדיניה, ציפיותיה ומזרוניה. את הבדים הכניס למכונת הכביסה, ואילו במזרן חבט בעזרת מטאטא להוציא ממנו את הרוחות הרעות. כיוון שכך, מיד חבט בו המזרן בחזרה והפילו אפיים ארצה. ויאמר נ., היה לא תהיה, לא זה יהיה סופי, קבור תחת משמני מזרן אכזר! וילחם ביתר שאת, ויכה בו שבעתיים, ויקפץ המזרן ויוטח בקיר, ובתמונה ממוסגרת התלויה עליו, ויפילה ארצה וישברה. וירא זאת האביר נ. ותעל בו חמתו להשחית, ויזנק על המזרן הסרבן ויצמיתו אל הרצפה, ויטח ראשו בקיר אגב כך, ויפול ארצה בערפול חושים.
ויהי ערב ויהי בוקר, ויתעורר האביר נ. וראשו דואב עליו, וימשש קרקפתו ויבחן בבליטה חשודה, שלוש זרתות גובהה וסגולה היא לתפארת, והמזרן שרוע למרגלותיו ללא רוח חיים. ויאמר נ., כך יעשה למזרן אשר איני חפץ ביקרו. ויעמס המזרן על מסגרת המיטה, וירא כי טוב.
אז קם האביר נ. מרבצו ויחל בחיפוש אחר כלי מיטה נקיים, ויָתור את הדירה לארכה ולרוחבה, והרפתקאות רבות ניקרו בדרכו.
ויחל מסעו בארון הבגדים, וימצא שם נעל אחת יתומה (שמאל), ומטריה, וסוללות, ומוצרי חשמל, ומגבת מטבח. ויפשפש במגירותיו היטב, ויעלה בחכתו ציפית אחת וזוג תחתונים מאשתקד ומזלג חד פעמי ושאריותיה של לביבת תפוחי אדמה. וישמור הציפית לשעת הכושר, ואת השאר השליך.
וימשך מסעו, ויתור את המקרר (שם מצא רק זוג גרביים ערירי), את שולחן הכתיבה (נעל ימין) ואת ארון החשמל (בגד ים), ורק סדין לא מצא. ויזעק האביר נ. התם השמימה ויאמר, מה חטאתי אשר מונה לי כזאת, לתור את דירתי לנצח וסדין אין? ותצא בת קול ממרומים ותאמר, אז לך תקנה אחד, אידיוט.
וישמח האביר שמחה גדולה על שזכה בהארה אשר כזו, ויצא רכוב על רמכו הנאמן, וירכוש לעצמו כלי מיטה משובחים, ויחזור שמח וטוב לב אל ביתו. ויגש המזרונה, וימתח הסדין עליו, וינח הפינה האחת, וימתח אל הפינה השניה, ותתכווץ הגומיה הטמונה בסדין ותשתחרר, ויצלף הסדין בכוח בפרצופו של האביר התם. ויאחז האביר בקרני הסדין, ויצמיתן אל המזרן בעבותות ובחבלים ובמשקולות ובכלי מטבח ובכל הבא ליד. ויכנע הסדין ללא קרב, וינוח על משכבו בשלום. ויגש האביר להשלים המלאכה, לאסור את השמיכה בציפית. ותתנגד הציפית בכל עוז, ותלכוד את האביר במלתעותיה, והשמיכה חופשיה כציפור דרור. ויפול האביר אפיים ארצה, וישחרר ידו האחת ממכמני הציפית, ויגבר עליה בכוח איתנים. ויצמד השמיכה לציפית וינענע אותן בכל עוז, ויאבקו כה וכה בכל רחבי הבית. ולעת ערב גבר כוחו של האביר התם, וימחץ שמיכה וציפית גם יחד, וישליכן מעליו בקול תרועה. ויפלו הציפית והשמיכה, הנאהבות והנעימות, שלוש קומות למטה דרך החלון אל רחוב אבן גבירול ההומה. וילך האביר ויאספן, וישיבן למקומן.
ותשקוט הדירה עוד זמן רב.
ובא יום ויאמר ידידו של נ. אביר היגון, הן כבר עברו חודשיים…