יואב אבני הוא בחור טוב. אפשר לדעת את זה כי הוא מהסופרים הישראליים הבודדים שזכו לביקורת חיובית פרי עטי, על ספרו הקודם, שלושה דברים לאי בודד. גם באופן אישי הוא בסדר, אבל אל תגידו לו שאמרתי.
והנה, לא מזמן, הוא הוציא ספר חדש – החמישית של צ'ונג לוי. כיוון שידוע שאני לא נוטה לזכור לסופרים חסד נעורים, גם אם במקרה זכיתי להכיר אותם באופן אישי (וראו את תמרור האזהרה בדמות המקרה של קובי קמין), ניתן היה לצפות שהספר החדש יכתש תחת גלגלי הקדמה ויספק לקהל קוראי הנאמנים שעשועים לרוב. אבל, אללי, זה לא יקרה. מדובר בספר נחמד מאד, מהנה אפילו יותר מקודמו, ולמרות שהוא לא נטול פגמים לחלוטין, סיימתי את הקריאה עם חיוך על שפתי. למרות כמה אלמנטים פנטסטיים, זהו ספר מיינסטרימי מאד וקל לעיכול אצל אלה מבין הקוראים שהמחשבה על ספרות ספקולטיבית פוגמת בפעולת המעיים שלהם. החלק המצער היחיד כאן הוא שלא השכלתי לשמור את הספר לאיזו טיסה משעממת במיוחד, שם הוא היה יכול לעזור לי מאד – פשוט כבר נמאס לי מפראצ'ט.
זהו, כבר אין את מי לקטול. הולך ופוחת הדור, אני אומר לכם.
למתעניינים, הנה תיאור הספר באתר צומת ספרים.
ניר יניב 