#3
שלושה גמלים ישבו להם בדד בלב משרד,
אופנתיים מאד ולכולם תלבושת שרד,
פתאום צלצל הטלפון, אחד מהם נחרד,
שני לא זז ממקומו, בצלחתו נבר,
שלישי, הבוס, אמר, עזוב, רק שב בשקט כבר,
הַמשך עיכול האוכל משבוע שעבר.
אך מיהו זה בטלפון? זעק ראשון, חרד,
ובקולו רָמָז על היותו גמל מורד,
הו, אל תדאג, אמר גמל-בוֹס, ובאוזנו גרד,
זו רק בשורה טובה, חִייך, סרוק ומעונב,
מצאנו מישהו עם עקרונות וגם זנב,
ובקיצור מחליף הולם לך – הוא הארנב!
#45
מה חשבת, אויל, כששלחתי אותך,
לי לקנות בחנות הקרובה מפוחית,
ואחר כך סיפרו איך מצאת מותך,
בין שפתיך לחוץ לו דג הנָפּוּחית?
התנצלות קלה וריחנית: השירים האלה פשוט ממשיכים לצאת, כמו גרעפסים קטנים. אני לא יכול להתאפק. חוץ מהשיר השני כאן, שהכריחו אותי לכתוב. סליחה.
ותודה לאביגיל על הכותרת.
הפלפל רתח, פרצופו נהיה אדום
שטף של קללות זרק אל עבר המרום
ולמעלה, חומוס אחלה התגלגל מצחוק
"אם תמשיך לצעוק חביבי, תהפוך ירוק"
חיש מהר תפסו כל המאכלים עמדות
ממרחים למעלה ולמטה – ירקות
"בן מיכל!" צעק הגזר, "צא ולמד מעט נימוס!"
והקוטג' התעטש ועל כולם הביא ריסוס
"זה הגבול!" צעק בצל, בעיניו דמעות של זעם
"לא נרשה עלבון כזה, פעם אחר פעם!"
לא היסס החומוס, מעליו מיד ניצב
ובדייקנות זרק הוא יוגורט תות שובב
לא עברה שניה, אולי רק כמה רגעים
כל המקרר פתח מלחמת אוכלים
עגבניות זרקו שעועית, קישואים – צנובר
אך מפאת הנומך חצי אליהם חזר
"נצחון!" הכריז החומוס בגאון
והוביל הקופסאות בשיר של נצחון
ובלילה, כדוגמא, במגרת העינויים
ממנהיג אויבם עשה סלט של חצילים
אוף פספסתי במשקל של השורה הרביעית לפני הסוף.
צריך לשנות ל"נצחון אדיר" הכריז וכו'
אין ספק – עתידך כראפר מובטח!
ניתן לומר כי שירו של רותם מתכתב עם קובץ שירי "איומו המוסווה…"
שיר מחאה קלאסי ויפה
עם שלל חרוזים
נפלאים