המדריך למיזנתרופ: ארוחת החג והקורבן

פורסם במקו גברים.

בניגוד לדעתם של רוב הנוגעים בדבר, המיזנתרופ הממוצע לא שונא את בני משפחתו. לפעמים הוא אפילו מחבב אותם. הוא פשוט מעדיף לעשות זאת מרחוק. אם הוא חכם ובעל אמצעים, הוא יעבור לגור במדינה אחרת ובכך ימנע מעצמו הרבה כאב ראש מיותר. המיזנתרופ הממוצע, לעומתו, יאלץ, כנגד רצונו ולמרות ההגיון הבריא ביותר, להשתתף מעת לעת באירוע משפחתי.

כאן מגיעה ההתנגשות הראשונה מני רבות בין רצון המשפחה לראות את הבן האובד כמה שיותר, לבין רצון הבן האובד לראות את המשפחה, וכל אחד אחר, כמה שפחות. למשפחה יש כאן יתרון לא הוגן, והוא ריבוי האירועים הדורשים מפגש משפחתי: חגים, ימי הולדת, ימי נישואים, בר-מצווה, ברית, יום שישי בערב. למיזנתרופ, לעומת זאת, יש יתרון לא הוגן בכך שהוא לא שם זין. למשפחה הוא יסביר שחגים הם ביטוי אנכרוניסטי וברברי למנהגים קדומים ואידיוטיים, ימי הולדת הם זיוף, נישואים הם פיקציה, בר-מצווה וברית הספיק שעשו לו פעם אחת, וביום שישי בערב הוא עסוק – הוא קורא ספר.

המשפחה, כמובן, לא תקבל אפילו אחד מהתירוצים האלה, אבל זה לא יעזור לה כי המיזנתרופ פשוט לא יגיע, וכשיישאל לאחר מכן יאמר: תתרגלו, חבר'ה, ככה זה. התכנית הזו תעבוד יפה מאד במשך חודשים רבים, לעתים אפילו שנים, עד שיקרה אירוע גדול באמת – יום הולדת עגול מחמישים ומעלה לאחד ההורים, נניח – וכל המשפחה תתגייס כדי לגרור את המיזנתרופ האומלל, הכבש התועה החמוד והמוכשר (כך אמא), הבהמה הזה (כך אבא), אל שולחן האוכל המשותף. וכך, מתוך כורח לא הוגן שמקורו בעובדה ששלושה דודים ואבא אחד שוקלים פי שתיים עשרה ממנו, הוא ימצא את עצמו עקוד אל מול שולחן ארוך ומולו המון קרובי משפחה שלא ראה כבר שנים ומעולם לא חש בחסרונם.

Tmuna Lehamhasha Bilvad

תמונה משפחתית

אם נקלעתם שלא בטובתכם לארוחה משפחתית, תוכלו לזהות את המיזנתרופ שבחבורה ללא קושי על פי הסימנים הבאים:

  • הוא יאחר. הוא יגיע בשעה המאוחרת ביותר האפשרית, מתוך תקוות שוא לצמצם את כמות הסבל.
  • הוא יתיישב במקום הפנוי הרחוק ביותר מקרוב המשפחה הפטפטן – או השיכור – ביותר. אם יש תינוקות, הוא יתרחק מהם כמו מאש.
  • הוא לא יפגין כל סימני חיבה כלפי הוריו ואחיו. להיפך: הוא ינעץ בהם מבטים אשר, אלמלא היה הדבר בלתי אפשרי, הייתם בטוחים שהם מעידים על שנאה עזה. למעשה אתם צודקים: בדיוק כרגע הוא שונא ומתעב את כל מי שהכריח אותו להגיע. זה יעבור לו. תוך חודש-חודשיים.
  • כשאיזה פתי ינסה לשעשע אותו בשיחה, הוא יגיב במה שיראה לכם כחוצפה צרופה (אם אתם הסבתא), גסות רוח (דודים) או הומור עוקצני (ילדים מתחת לגיל 7), ויעשה חוכא ואיטלולא ממנת המשכל הירודה של הקורבן וכמה מהיושבים לצדו שנקלעו שלא בטובתם אל טווח האש.
  • כשיגיע שלב הנאומים הרגשניים – בייחוד אם שמו מוזכר בהם משום מה – או אז תראו שנאה צרופה מהי.
  • או אם אחד התינוקות יתחיל לבכות.
  • ואז הוא ילך, ופתאום העולם יראה יפה יותר. בייחוד לו.

לסיכום, אם אתם הורים, אחים, דודים או שאר קרובים של מיזנתרופ, הנה כמה עצות שיעזרו לכם לשרוד ארוחה משפחתית בחברתו:

  1. אל תכריחו אותו לבוא.

תודה.


עוד בנושא:

2 תגובות בנושא “המדריך למיזנתרופ: ארוחת החג והקורבן

  1. תמיד חיפשתי שם למצב שלי 🙂
    אשמח אם תכתוב עוד על הנושא….מה עם מלצרים מעצבנים..נסיעות באוטובוס…וכל פעילות יומיומית אחרת 🙂

השאר תגובה