איזה כפור, איזה? מונטראול, קנדה, מסוגלת בקלות להגיע לשלושים מעלות על אחוזי לחות שלא היו מביישים את תל אביב (המחשבה הזו מחזיקה מעמד בדיוק עד הרגע שבו יוצאים מנתב"ג). אבל בסופו של דבר מזג האויר נעים רוב הזמן, וממילא מרכז הכנסים ממוזג. ברוכים הבאים לכנס המדע הבדיוני העולמי, 2009.

אין לי כוח לכתוב תילי-תילים של מילים על הכנס, ולכן אסתפק בקצרצרים:

• רני גרף, מו"ל ואושיית מד"ב ישראלית ובינלאומית, מציג אותי בפני כל מה שזז. הדבר הראשון שזז הוא רוברט סילברברג, שתמיד שמח לדבר על פוליטיקה ישראלית.
• אנשי הוצאת הספרים הקנדית ChiZine Publications נותנים לדוד ניר את שני עותקי הכריכה הקשה של The Tel Aviv Dossier המגיעים לו בתוקף תפקידו כאחד המחברים. מיד לאחר מכן הם נאלצים להלחם בו כדי שלא יסחוב את שאר העותקים.
• פאנל על מוסיקה בסרטי מד"ב. פאנליסט 1: אני כאן כי אני חובב מד"ב ואספן מוסיקה של סרטים וקורא מגזינים על מוסיקה של סרטים; פאנליסט 2: אני כאן כי אני מרצה על קולנוע ואוהב מאד מוסיקה של סרטים; פאנליסט נ.: אני מוסיקאי. דממה. הלם. אף אחד לא העלה בדעתו את האפשרות הזו.
• בערב הראשון הדוד ניר שותה חצי פחית בירה וכוס יין לבן. בבוקר שלמחרת – הנגאובר.
• פגישה עם מרי רובינט קוֹואל, ששימשה כעורכת גרפית במגזין Shimmer שבו פורסמו שניים מסיפורי ויצרה איתי קשר לאחר שאהבה אותם. שלושים דקות בשיחה, לאחר שגמרתי לפרוש את תוכניות הכתיבה שלי לעתיד הקרוב:"אז… גם את כותבת?" "כן, אה, השנה אני מועמדת לפרס הוגו." טראח.
• מסיבה לכבוד חמשת הספרים החדשים של ChiZine, בהשתתפות עבדכם, המתבקש להציג את הספר ופותח כך: כדי להבין איך כתבנו את הספר, צריך להכיר את סיפורה של הגולגולת. הבה ואספר לכם על הגולגולת. ועל לביא. הו, כן.
• עדיין במסיבה, מישהי בשם אלן קושנר מחמיאה לי על מופע הסטנד-אפ, ואני מתחיל לקשקש על המוסיקה שלי ושטויות. באמצע הסבר על איזה מושג בסיסי במוסיקה מישהו חובט בי מאחור. "בנאדם, אתה מדבר עם כוכבת רדיו וזמרת!" ארררגג.
• פגישה מקרית עם איזו מישהי שהסתובבה במסיבה. רני גרף: "תכירי, זה ניר, הוא סופר מד"ב ישראלי…" שלושים דקות הרצאת הדוד ניר על פועלו בארץ ובחו"ל, ואז: "נו, אז גם את כותבת?" "אה, כן, זו המסיבה לכבוד צאת הספר שלי." אוך.
• הדוד ניר עובר לתומו ליד דוכן כלשהו, ומיד קופצת מישהו ומחבקת אותו. זו אן ואנדרמיר, העורכת של Weird Tales, שגליון אוקטובר שלו התהדר בסיפור מאת הדוד.
• במהלך טקס ההוגו, רני מוקף בדוד ניר מצד אחד ובסופרת לורה-אן גילמן מהצד השני. הוא מצליח לשכנע את שניהם לכתוב סיפור קצר במהלך הטקס. ניר מסיים את שלו ראשון.
• ואז Weird Tales זוכה בפרס הוגו.
• העורך השני של Weird Tales אומר לי, כשאני בא לברך אותו ביום המחרת, "לא רק אנחנו זכינו בהוגו – גם אתה!" אבל אף אחד לא מוכן לתת לי חלק מהפסל.
• רני גרף: "תכירו, זה ניר, הוא…" נ. יניב: "תכירו, זה רני, אני סוחב אותו איתי כדי להכיר לו כמה אנשים."

היו עוד כל מיני, אבל נגמר לי הכוח. חזרתי הביתה עייף אך מרוצה, לאחר טיסה איומה ממונטראול ושדרוג-מפתיע-למחלקה-ראשונה בציריך. עכשיו רק צריך להסדיר את שעות השינה, ויותר מכך – את שעות הכתיבה.

• מושך בעט