פורסם במקו גברים.
אם בני אדם אחרים גורמים לך להתעצבן, רוב המעצבנים יספרו לך שעדיף לך לעבוד מהבית. התשובה הזו לוקה בכמה בעיות: ראשית, במקצועות רבים קשה למצוא עבודה שכזו, שנית, היותו של אדם מיזנתרופ אין פירושה שהוא אוהב להיות תקוע בבית כל היום, ושלישית, מי בכלל שאל אתכם, נודניקים. לא – עליך למצוא עבודה נורמלית, בגבולות הסביר, שתאפשר לך לבלות את רוב היום ללא מגע אנושי מיותר ומעיק. הנה, על כן, כמה מקצועות מהם ימנע המיזנתרופ המתחיל בכל מחיר: מלצר, זבן, נהג אוטובוס, איש תמיכה טכנית. עם זאת, למי שאינו שונא-אדם ומעוניין להפוך לכזה המקצועות הללו מומלצים מאד.
במה תעסוק, אם כן? סביר להניח שבעבודה משרדית, שבה אתה יושב לבדך בחדר במקרה הטוב, חולק אותו עם עוד מיזנתרופ במקרה הנסבל, או עם שניים-שלושה שמוקים מתנחמדים ומעיקים במקרה הנפוץ. בכל מקרה, על המיזנתרופ חפץ החיים להמנע בכל מאודו מישיבה בחללים פתוחים וגדולים של קיוביקלז בסגנון עדת חברות ההייטק הגדולות והמטומטמות הנפוצות כל כך בימינו.
אם זכית לחדר משלך, הרי שאתה מסודר. כל שנותר לך הוא לנעול את הדלת ולהבהיר לכולם באופן שאינו משתמע לשתי פנים שתקשורת אתך מתבצעת באמצעות דואר אלקטרוני בלבד. לחכמולוגים שמבקשים את כתובת הצ'ט שלך ענה בשמחה, צרף אותם כחברים (כדאי ליצור חשבון נפרד לצרכי עבודה) ואז חסום אותם. אפשרות נוספת: אל תפעיל את הצ'ט כלל.
אם אתה חולק חדר עם מיזנתרופ נוסף, מצבך עדיין שפיר. מיזנתרופים מסתדרים מצוין זה עם זה, ללא מאמץ וברברת מיותרת. סביר להניח שכל אחד מכם ישב בשקט בפינתו, ופרט לצלילי המקלדת או, אם מדובר במשרד רטרו, ערבובי הנייר, תשרור בחדר דממה מושלמת ומבורכת. מדי פעם אחד מכם ישתעל או יחטט באפו ברעש, אבל אז השני ינעץ בו מבט מצמית ובכך יסתיים העניין. אידיליה.
הבעיה הגדולה היא, כמובן, המקרה הנפוץ בו תוקעים אותך בחדר אחד עם ילד מתלהב, אבא טרי, פוליטיקאי בעיני עצמו ודתי מחמד. אם גורלך התאכזר אליך במיוחד, ארבעת אלה אינם אותו אדם. כיצד תשרוד ותשמור על שפיותך הרכה, הרגישה והאכזרית בתנאים תת אנושיים שכאלה? ובכן, בשם ההרתעה, הצדק הקוסמי והאחווה הלא קיימת שבין מיזנתרופים, הנה כמה עצות:
- בידוד: התמקם, במדת האפשר, בפינה המרוחקת והמבודדת ביותר בחדר. סדר את מסך המחשב או את הקלסרים כך שיסתירו אותך מחבריך – מחוסר מילה טובה יותר – לעבודה.
- עמעום: אוזניות – גדולות, מרווחות, כדי לשמור על שלמות אוזניך הרגישות, כדי שיוכלו להמשיך ולשמוע מעבר למוסיקה המשובחת שלך את האבא הטרי מרצה לילד המתלהב על חיתולים. האוזניות הן בעיקר רמז גס לכל מי שנכנס לחדר, וודאי לכל מי שכבר שוהה בו, שאינך מעוניין בתקשורת.
- התעלמות: אל תענה כשפונים אליך, ובייחוד לא כשמדובר בנסיון חִברוּת. רוב הפונים יתייאשו בשלב מסוים. על אלה שלא יש להפעיל את השלב הבא:
- הרתעה: במענה לנודניק שלא מבין רמז פשוט, השתמש במשפט המביך והמחריד ביותר שעולה על דעתך. חשוּב! על המשפט להיות בנוי כך שלא יעורר כל אמפתיה שהיא אצל הצד השני, ומצד שני שלא יתפרש כקללה ישירה, מה שיגרום לצד השני להבין אותך טוב מדי. לא, המשפט חייב להיות מופת של תועבה חסרת משמעות. דוגמאות למשפטים לא טובים: "אני שונא אותך, קרציה", "ראיתי אתמול ערימה של תינוקות מתים בטלוויזיה – זה היה מחריד". דוגמאות למשפטים טובים: "תיכף אני שוב הולך להקיא", "ראיתי אתמול ערימה של תינוקות מתים בפח הזבל, ולקחתי כמה הביתה כדי להכין סנדוויץ'." המשפט האחרון שימושי במיוחד כשהנודניק שמנסה למשוך את תשומת לבך הוא האבא הטרי. ניתן להשתמש בסוג משפט שונה עבור כל אחד מהמקרים הגבוליים ששוכנו בחדרך. לילד המתלהב תוכל לספר על תקופת המאסר הממושכת שלך ועל הרגלי ההיגיינה והמין שנוצרו כתוצאה מכך, לפוליטיקאי תסביר שכהנא היה שמאלני מסריח, ולדתי המחמד לא צריך להגיד כלום: ראש שלם של חזיר עם תפוח בפיו טוב יותר מאלף מילים.
כל העצות האלה עובדות יפה מאד כנגד עמיתים ועובדים זוטרים, אבל הבוס – הו, זה כבר עניין אחר לגמרי. לבוס יש דרישות, לבוס יש כוונות, והבוס יכול לפטר אותך ובכך לקטוע את האידיליה המופלאה שבנית לעצמך שם בחדר לאחר שהילד המתלהב ברח, האב הטרי התגרש, הפוליטיקאי בעיני עצמו ירד מהארץ ודתי המחמד התאסלם. אבל גם בוסים הם רק בני אדם – גם אם נודניקים במיוחד – וגם אותם אפשר לנטרל. השיטה, עם זאת, שונה.
הדרך הנכונה לפנות אל הבוס היא הצעת היעול. והצעות כאלה יש לך מכאן עד הודעה חדשה – אתה פשוט קורא להן "אורח חיים". הנה כמה:
- חלוקת המשימות והדיווח עליהן יתבצעו אך ורק באמצעות מסמכי מחשב – גליונות אקסל, טבלאות וורד, מה שבא (במשרדים פרימיטיביים: פתקים שהונחו על שולחנך ועל שולחן הבוס, אבל אתה לא באמת רוצה לעבוד במשרד שכזה – יותר מדי מגע פיסי עם העולם החיצון). את הנ"ל רצוי לשלוח בדואר אלקטרוני. הסבר לבוס: כך זה מסודר יותר, ויש לך מעקב מדויק אחרי כל מה שקרה. הסיבה האמיתית: קל מאד לאבד דואר אלקטרוני, ולמי יש כוח לדבר על הבוס על כל מיני דברים לא מעניינים, כמו עבודה.
- אם צריך לתת הרצאה או הסבר – עדיף לכתוב מסמך או לתת לך לצלם זאת בוידאו ולשלוח לכל המעוניינים. למה? הסבר לבוס: כי אז אפשר לשדר את ההרצאה שוב ושוב, גם בפני מי שלא היה במשרד באותו יום. הסיבה האמיתית: כי כך לא תיאלץ לחזות בפרצופיהם הנבוכים ובשאלותיהם מעוררות הרחמים של עמומי המוחין שהתבקשו להאזין להרצאה שאיש מהם מעולם לא יבין, כי היא יצאה מפיך.
- ביטול השתתפותך בישיבות שבועיות/תקופתיות. הסבר לבוס: אפשר להספיק לעשות הרבה מאד עבודה בזמן הזה, וממילא הוא, הבוס, יודע את כל מה שצריך לדעת כדי להשתתף בישיבות האלה, ומסביר מצוין את מה שאמרו האחרים שם. הסיבה האמיתית: למי יש כוח לשבת ולהקשיב לחבורה של חנונים שהעבודה שלהם באמת מעניינת אותם?
- אפשרות אחרת, המבטלת את כל מה שנאמר למעלה, היא פשוט להיות המומחה היחיד בתחום נדיר, או מומחה נדיר בתחום נפוץ, ובכך להגיע למצב שבו אתה חיוני לחברה. או אז תוכל לספר לכולם שם – כולל הבוס – מה דעתך עליהם ועל נסיונות ההתקרבות שלהם, ועדיין לקבל את התנאים שאתה רוצה ולהנות מעבודה מובטחת. אמנם קשה להגיע למצב כזה, אבל – מנסיון – הוא שווה את המאמץ.
כעת – אם נוסיף ונזכיר שאסור בשום פנים ואופן להשתתף באירועי-חברה, בכנסים, בקורסים פנימיים ובשאר פעילויות הכרוכות באנשים אחרים – אתה מצויד בכל העצות הנכונות והטובות לשרידה במקום העבודה. אם אתה בעל מקצוע מצטיין, או סתם נראה טוב, יתכן שאפילו יאהבו אותך יותר בגלל התנהגותך הבדלנית – הם יאמרו, "אל תשים לב אליו, ככה הוא, הוא דוקא בסדר", או "הוא קצת קשה אבל יש לו לב זהב", או "איזה טיפוס הוא, אה?"
לא שאכפת לך, כן?
הטורים הקודמים:
ניר יניב 