העיר שברקיע

העיר שברקיע צפה לה על ענן שחור מדי, גבוה מדי ובעיקר כבד מדי. שניהם ממטירים גשם שוטף של מי ביוב ואשפה על כל מה שאתרע מזלו להמצא מתחתם, ובייחוד על הכפרים הרכובים על ראשי ענני הקומולוס, אשר לתושביהם האומללים לא ניתן לרעות בשלווה את ענני הכבשים הצמריים שלהם, שעליהם פרנסתם.
מעת לעת מגיעות משלחות של כפריים זועמים אל העיר, להתלונן, אבל איש לא מבין על מה הם מדברים. מזג האויר העירוני נאה תמיד, ורק כמה ענני נוצה נראים בשמים. אין שם כל סימן לאשפה והאויר צלול, אם כי קר ודליל. הכפריים, חנוקים, קפואים וירוקים מקנאה, שבים אל בתיהם ללא תוצאות ממשיות, ומבלים את ימיהם בניקוי וגריפת הזוהמה בעודם מנסים, לשוא, להתחמק מן העיר המעופפת.
יום אחד הם יתקוממו ויעלו על העיר, יבעירו אותה באש, יגרשו את תושביה וישלחו אותה לרחף הרחק מהם, בשמים לא נודעים. רק אז הם יגלו שענני הכבשים הצמריים שלהם ניזונים אך ורק מגשמים של ביוב ואשפה. אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s