אתמול היה יום עצוב, מכל מיני סיבות שאין לי עניין לפרט כאן. אחת הדרכים שלי להתמודד עם עצב (ולמעשה גם עם הרבה מצבים אחרים) היא למצוא משהו מרגיע לעשות. ובכן, מסתבר שצילום יכול להיות עסק מרגיע מאד.

הנה, למשל:

הצילום הנ"ל, שלא נראה מציאותי למרות שלא עבר שום טיפול פוטושופ (הקישו על התמונה כדי לצפות בגרסה גדולה יותר), הוא פשוט מה שקורה כשהצמצם פתוח במשך חמש עשרה שניות רצופות, והשמש כבר שקעה. במילים אחרות – חשיפה ארוכה. הנה עוד דוגמה:

קו האור המרחף במסתוריות באויר הוא, כמה פשוט, פנס של אופניים.

לסיום, הנה הגרסה שלי לקלישאה הידועה ביותר של צילום בחשיפה ארוכה:

כמובן שלמען הצילום הפשוט הזה הייתי צריך להמתין שכל הרמזורים יעברו לירוק, ואין כמו המתנה שכזו, כשאתה לא אחד הנהגים בכביש, כדי להרגיע אותך אפילו יותר.

זו היתה מנת הרגיעה הדו-שנתית של הדוד ניר. בשבוע הבא אחזור, מן הסתם, למנהגי הקודם לעשות סתם שטויות.

• פינת המציאות
• קיטורים והרהורים