הייתי יכול לישון היטב במשך כל מרתון תל אביב, אלמלא החליטה עיריית תל אביב בהתחשבותה האינסופית לתקוע במה בכיכר מילנו ולכבד את כל השכונה בצלילי גיטרה מעונה בשעה שבע בבוקר. לאחר קפה של בוקר שכלל את מיטב האיחולים לחברי הלהקה העלובה – קרי מומים וקיצוצי איברים כיד הדמיון הטובה עלי – החלטתי לנצל את עירותי הכפויה באופן פרודוקטיבי יותר, עליתי שוב הביתה והבאתי משם מצלמה.
אני מעז לומר שיצא לא רע.
ניר יניב 