ראה אור באוספי הסיפורים כתוב כשד משחת ומכונת אהבה, וכן בכתב העת Trabuco Road, בתרגומו של לביא תדהר.
למהדורה האלקטרונית של מכונת אהבה, הקישו כאן.
תחילת הסוף היתה פשוטה ביותר, אך איש לא חשד בכך.
עופר חיפש בכיסיו כאחוז טירוף. "עט!" אמר. "ממלכתי תמורת עט!" ומיד מצא אחד, בכיס החולצה, וכשחזר לביתו גילה כי הדלת מסרבת להפתח. הוא לא הבין זאת.
"הפעם זה יעבוד," אמרה לעצמה, בעודה ממתינה בבית הקפה למישהו שלא ראתה מעולם. "הפעם זה יצליח. הוא יהיה יפה, עשיר, משכיל, נחמד, מתחשב, והוא יתאהב בי בטירוף. אני יודעת את זה."
וכך היה.
"הלוואי שיהיה לי שקל על כל פעם שאמרת לי שתגיע בזמן," אמר אורי שוורץ לרפי, שותפו לעסקים. פופ! אמר משהו, וערימת מטבעות התגשמה סביבו ולא נודע כי בא אל קרבה.
"אני לא מאמין," אמר רפי. "חרא!"
גורלו היה גרוע יותר.
"משה, חתיכת בהמה מטומטמת שכמוך!" צעק נתי השמן על אחיינו הסורר, ופופ! – ובסופו של דבר כל שאר המשפחה נהנתה ממנגל משובח במיוחד בצומת מסובים.
"תראה אבא," אמר יוני, "מייאו! אני חתול! פופ! מייאו! מייאו! מייי…."
"תודה רבה!" אמרה רבקה מאירוביץ' לשכנתה. "איזו עוגה נהדרת! את פשוט בנאדם זהב!"
פופ.
הרווח היה כולו שלה.
"כן, את נהדרת, את נהדרת, את נהדרת, כן, כן…"
"אוי, רמי, כן, עוד, עוד, אתה גדול, אתה גדול, אתה גדול…"
פופ!
קוועטש.
"תקשיבו לי טוב," אמר הסמל, "אתם כולכם חבורה של זרגים מזדיינים!"
פופ.
"הו, אלוהים!" אמר הסמל.
אני אדוני אלוהיך, אמר קול הפופ בחומרה, ומשהו הופיע – הדבר האחרון שראה הסמל בחייו. אל תישא את שמי לשוא!
*
אמצע הסוף היה מסובך למדי, אך איש איש היה עסוק בענייניו.
"אני מאחל לכבוד השופט עושר ואושר, אך כזה שאין לפרשו באופן מילולי או להוות פגיעה כלשהי בכבוד השופט או במי מבני ביתו, ידידיו או מכריו."
"תודה לסנגוריה," אמר השופט, "האם הנאשם מוכן לשאת את דברו בפני בית המשפט?"
"כבוד השופט," אמר הנאשם וקם, "אם אתה לא משחרר אותי מיד, בחיי שאני עומד פה ואומר שאתה חתיכת…"
מאבטח בית המשפט זינק על רגליו. "הנאשם כלב מסריח!" שאג. וכך היה.
"תודה לך," אמר השופט. "הסנגוריה מתבקשת לרסן את לקוחותיה להבא."
ווּפ! רררר!
"אני מיליונר!" פופ.
"שימותו כל האשכנזים המסריחים האלה!" שאג יעקב.
לא קרה דבר. השכן האשכנזי מלמעלה המשיך לנגן בפסנתר, כאילו דבר אלוהים ואדם אינו נוגע לו כלל, והשעה אינה בין שתיים לארבע.
"האשכנזי המסריח הזה," מלמל יעקב, ולפתע הוצפו נחיריו בריח נורא ואיום. הוא הבין מיד. הוא קם, חייך את הטוב שבחיוכיו ואמר בשקט ובתוקף "כל האשכנזים המסריחים האלה מתים!"
נגינת הפסנתר פסקה באחת, אך יעקב כבר לא יהנה מהשקט בין שתיים לארבע. הוא שכח שיש לו סבתא פולניה.
"אני מיליונר!" פופ.
"גברים הם כאלה חיות, אני אומרת לך…"
"תראי מה עשית, מפגרת!"
"מה?…"
"תראי! את הפכת אותם לחיות! תגידי, השתגעת?"
"חיות. חיות זה מצחיק!"
"מה?"
"חיות! האו האו!"
"אה. טוב, את לא מפגרת. את בסדר גמור. ואת, אה… את חייבת לי אלף שקל."
"אני מיליונרית!" פופ.
"…וגברים הם לא חיות. הם בני אדם יפים ומתחשבים. ואני האשה הכי יפה בעולם."
"מה… מה קרה? איפה אני?"
"לא חשוב. את יפה ורגועה וסומכת עלי."
"אני מיליונר!" פופ.
"…הרי החדשות ועיקרן תחילה: זהו היום השלישי למותם של כל הערבים, והממשלה עדיין לא מצאה פתרון פינוי הולם לגופות בגלל התנגדות המפלגות הדתיות. כעת מתנהל דיון בנושא בועדת החוץ והבטחון.
הפגנת הימין הקיצוני עומדת לסיים את יומה העשרים ושלושה, והיום נאם בה לראשונה הרב כהנא שחזר מן המתים, ככל הנראה בעקבות שם התנועה שהותיר אחריו.
ועדת הכספים של הכנסת מכריזה בזאת כי איש אינו מיליונר למעט אלה שהיו מיליונרים לפני תחילת האירועים, וכי אף אחד אחר לא יכול להעלות בדעתו כי הוא מיליונר מעתה ועד עולם."
"אני עשיר מאד!" פופ.
"אני האשה הכי יפה בעולם! ואני בת שש-עשרה!" פופ.
"הליכוד לשלטון!" – "העבודה לשלטון!" – "ש"ס לשלטון" – "שינוי לשלטון" – "המפד"ל לשלטון"…
"…העין הענקית שהופיעה באויר מעל הירדן וצפתה לכיוון ירושלים נעלמה לאחר התערבות כוחות הבטחון, והאזרחים ימנעו מעתה והלאה משירת התקווה. מזג האויר שקט ונעים, טמפרטורות ממוצעות ולחות נמוכה, ונחזור על כך כאן ללא לאות במשך שעות רבות כך שאין טעם לנסות לשנות זאת."
"היהודים לשלטון!" – "הערבים לשלטון!" – "האשכנזים לשלטון!" – "המזרחים לשלטון!"…
"יש שלום עולמי! לתמיד! ואף אחד לא יכול לחשוב על משהו שיסתור את זה!"
פופ.
"הקיבוצים לשלטון!" – "העובדים לשלטון!" – "נהגי המוניות לשלטון!" – "איגוד הפנסיונרים לשלטון!" – "עורכי הדין לשלטון, ללא תנאים והגבלות, לתקופת זמן בלתי מוגבלת…"
"אני נושא תפילתי אליך, אדוני אלוהינו, שתחזיר דברים לקדמותם ותכניס אמונה בעם ותביא שלום על ישראל. אמן." אך לשוא.
"אני לשלטון. אני שולט בעולם, ואף אחד לא יכול לסתור זאת לעולם או עד שאומר זאת אני, אפילו אלוהים!"
אני אדוני אלוהיך, ומשהו הופיע, וחושך.
*
בסופו של דבר ניצחה הפשטות, אך איש לא ידע זאת לעולם.
הילד שיחק בארגז החול כשדבר האדם הפך להיות דבר האל. אחד הילדים הגדולים התקרב אליו באיום.
"לך מפה," אמר הילד, ופופ, ויריבו המגודל הלך.
הגננת באה וצפתה בו. "חמודי," אמרה. "אתה אוהב לשחק בחול?"
"אני אוהב אותך," הוא אמר. פופ.
"חמוד," היא אמרה. פופ. "אתה הילד הכי נהדר וחכם ויפה בעולם!" פופ.
"את אוהבת אותי," הוא אמר. פופ.
היא הביטה בו בהערצה. "חמוד, יפה שלי, אתה כבר כמעט מבוגר." פופ.
הגננת והנער שכבו בארגז החול.
"אלוהים, זה היה טוב," הוא אמר.
אני אדוני אלוהיך, אמר קול הפופ בחומרה, ומשהו הופיע – הדבר האחרון שראה הנער בחייו. אל תישא את שמי לשוא!
אך הנער רק חייך, ולטש את עיניו הסומות באויר הריק, ובפעם הראשונה והאחרונה פנה אדם אל אלוהים ואמר, "אני אדוני אלוהיך."
וכך היה.
– סוף –
(C) ניר יניב
ניר יניב 