משנה לשנה יום השואה ויום הזכרון מעצבנים אותי יותר ויותר. אני יודע די והותר על השואה, וגם על מלחמות ישראל, וזאת לא בזכות מערכת החינוך המוטה והמסלפת של מדינתנו המתקדמת-כביכול, אלא בגלל העובדה המקרית שאני אוהב לקרוא. מאז ימי בית הספר חלף זמן, אך מדינת ישראל ממשיכה לנסות לחנך אותי ואתכם, להחליט במקומנו מתי נזכור ואת מה, מתי נהיה שמחים ומתי נהיה עצובים. וכך גם השנה, כבכל שנה, אבלה את ערב יום השואה (ואת ערב יום הזכרון) בצפיה בסרט אקשן מופרך בלויית כמות נאה של אלכוהול ושאר שעשועים. אתם מוזמנים לנהוג כמוני.

התעלמו בשלווה מיום השואה – כי כדי לזכור את השואה לא צריך יום.

לדיון נוסף, עיינו בטור החשוב של יהודה אלקנה.