נובלטה פרי עטי, "עיר הולכת, עיר באה", תפורסם בהוצאה מיוחדת של אוסף סיפורי המד"ב מרחבי העולם The Apex Book of World SF 2, בעריכת לביא תדהר. פרטים נוספים על האוסף, שכולל סיפורים מרוסיה, קובה, אוסטרליה, פולין, מקסיקו, דרום אפריקה, פינלנד ועוד ועוד, אפשר למצוא כאן.

הרי לכם סיפור קצר שלי, על מלאכים ואלוהים ובני אדם. אזהרה: לא לרגישים שבכם.
הנה הקישור.

אם אינכם יודעים מהם פְנוּלים, אל דאגה: גם הם לא יודעים מי אתם. על כל פנים, אתם מוזמנים לחוות פנול חדש לכבוד השנה החדשה. הנה, כאן.

את תמונת הירח הזו צילמתי קצת אחרי הליקוי האחרון, ועכשיו אני דוחף אותה לכל מיני מקומות לא קשורים.

פרק קצרצר ‎מתוך פרויקט שלמה שלי, וליתר דיוק מכונת הזמן של המלך שלמה, המתקדם בעצלתיים:

זֶכֶר זֶכֶר לַך
‎

כאן תבוא סצנה אחת, פנים, יום, ארמון המלך; שלמה – מלך ישראל צעיר ומצליח אך פוחז למדי – שוכב במיטה מפוארת לצד מקדה – מלכת שבא המבוגרת והמנוסה ממנו. הוא מחבק אותה ומפיל תחינתו לפניה שלא תעזוב. היא מלטפת את לחיו ומסבירה לו ברוך שהדבר אינו אפשרי. שלמה, בפעם הראשונה מזה שנים רבות, ולמרבה הפלא לא האחרונה, מתיר לאדם אחר לראותו בוכה. עוד נתראה, אומרת מלכת שבא, ויום אחד הצדק יהיה עמה. אך דוקא סצנת הפרידה הזו שמורה בזכרוני, ואילו פרידתנו האמיתית,

קאט.

*

קטע אחר מתוך הפרויקט ניתן למצוא כאן.

אני חש כי חובתי היא, כאזרח וכאורגניזם, לדווח על פלישת הפְנוּלים. הם כאן. הם מתחבאים בגלוי, ממש מול עינינו. ויש להם נשק איום ונורא.

אתם מוזמנים להתחבא או לברוח. זה לא יעזור. הפנולים כבר כאן. מוטב לכם להתרגל אליהם.

(חדש ומזעזע: פנולים מתורגמים.)

מתוך פרויקט שלמה המלך שלי, המתקדם לאטו:

התנועה בזמן, כמו הרבה המצאות גדולות שבאו לא אחריה, לא לפניה אלא, כמובן, במהלכה, היא לא אחד מרעיונותיו של החכם מכל אדם, שבחשבון אחרון ומתוך ראיה מפוכחת של התוצאות ניתן לומר ללא חשש שאינו חכם מספיק, ושלכל הפחות אמור היה לדעת שלא מדובר ברעיון טוב. גאוני, ודאי, פורץ דרך, וכה פשוט עד שכל ילד קטן בימים משונים אלה מסוגל להבינו ולהנות מעלילות מופרכות בהן אידיוט כלשהו הורג את סבו, הופך להיות אביו של עצמו ולא סובל משום תופעת לואי למעט צרבת הנגרמת מאכילה גסה של פופקורן. אם כי יש להודות שאלה גרסאות גסות ופשטניות, ואולי עוד נדון בזאת בהמשך, אבל בינתיים די לומר שגם בן האנוש המבריק ביותר לא היה מסוגל להעלות בדעתו את הרעיון כפי שהופיע במקור, במוחו הקודח של אשמדאי.
ככל המצאותיו של אשמדאי, גם זו היא רק פרפראזה, וריאציה, גרסה, פיתוח זניח לעומת הפטנט המקורי של בורא עולם – הזמן עצמו. גם בנושא הזה הייתי יכול לומר משהו לבורא, לו היה טורח לענות לי או לאחד מעשרות הנביאים שהחזקתי במשרה מלאה. הרי היית יכול לברוא את כל העולם ללא הפגם המיותר הזה, הזמן. עולם סטאטי, יפה ומושלם, ובו יום ולילה זה לצד זה וחייתו יער ועוף השמים, זאב עם כבש, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון. הרבה צרות היו נחסכות מכל המעורבים, והרבה מעורבים היו נחסכים מן הקיום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. ודאי תטענו שעולם נטול זמן הוא משעמם להפליא, וכך יסתבר לכולנו שאין לכם שום מושג ולו הקלוש ביותר בתולדות האמנות או באמנות השלטון. על כל פנים, הפתרון הפשוט הזה מעולם לא נלקח בחשבון. הו לא, הבורא הרגיש צורך איום לסבך את מעשה ידיו, ובזה הוא לא שונה בהרבה מכל מתכנת מחשבים ממוצע. וגם, אני מתבייש להודות, ממני. אכן בצלמו ובדמותו, שיהיה בריא.
ואם הבורא הוא מעין מתכנת מחשבים האחראי על המכונה הגדולה מכולן, הרי אשמדאי הוא הפורץ. זה טבעו. הוא לא טורח לתקוע מקלות בגלגלי הבריאה – הוא רק מסכסך בין חלקיה השונים. עד היום אתם זוכרים את חווה והנחש, ואיוב הזקן המסכן והמטומטם – גם אם כמה מכם יתעקשו שאשמדאי והשטן אינם הינו-הך; שלא לדבר על סיפורים ששמו נשמט מהם לחלוטין, כמו הבלגן האיום של עקדת יצחק, מעשה מטופש שרק בזכות מזל עיוור, הרג או שיחוד העדים העיקריים ואלפי שנים של היסטוריה מוּטה שבעל-פה לא הוקיע לדראון עולם את שמו של אברהם אבינו כמפגר מושלם, מה שאכן היה.
למרבה הצער, בכל הקשור לתכונה הזו הוא לא היה יחיד במינו. הנה אני, החכם מכל אדם, עדות והוכחה לכך, כאן בירושלים הבנויה שוב ושוב, ושוב, ירושלים שאני הפכתיה לעיר לראשונה. ירושלים שבה נזרעו זרעי פורענותי, ופורענותו של העם הזה, ופורענות העולם לעתיד לבוא. שוב ושוב.

*

ואם כבר בשלמה עסקינן: מידע על שלמה המלך ועל תולדות העיר ירושלים, מעבר למה שמצוי בויקיפדיה ובשאר מקורות אינטרנט, יתקבל בברכה.