שלושה מתכונים פשוטים לרווק המאותגר-מטבחית

הבה נודה בעובדות: המטבח אינו מקומך. לא נוצרת לדברים מסוג זה. אין זאת רק שאלה של עליבותן, או ליתר דיוק אי-קיומן, של יכולות הבישול, הטיגון והאפיה שלך, אלא העובדה שלמעשה אינך מבחין בין כל אלה. מושגים כגון "השחמה" ו"קרמול" אינם כלולים באוצר המילים שלך, ובפעם האחרונה שבה ניסית משהו הכרוך בשמן עמוק השכנים הזעיקו את מכבי האש. מצבך כה גרוע, למעשה, עד שהחברה האחרונה שלך זרקה אותך מהבית כי לא הצלחת לזכור בעל פה מה ההבדל בין הסכין למזלג.
וכעת אתה רעב, רעב מאד אפילו, וחברה בשלנית אין, ואתה חייב לאכול משהו תיכף ומיד, שאם לא כן, אתה יודע, יהיה רע. במטבח יש רק שאריות או דברים שקנית בהיסח הדעת לפני כמה שבועות, ומצד שני אין לך כוח וזמן לרדת למטה. המצב נראה גרוע, אך אל דאגה: אנחנו, כאן במכון הבישול האקסטרה-קולינארי, שלא לומר טרסטריאלי, ע"ש הדוד ניר, הכנו רשימת מתכונים שיצלחו אפילו בידיו של זכר רפה מוחין כמוך. אז קדימה, לעבודה.

מלפפון אה-לה ניינטֶה

זהו מתכון קליל ופשוט, המתאים לכל עונות השנה. מהירות וקלות ההכנה מפצות מעט על טעמו של המוצר הסופי.

המצרכים

1 מלפפון, בתקווה לא ותיק מדי

אופן ההכנה

1.    גש אל המקרר.
2.    הוצא ממנו את המלפפון.
3.    (אופציונלי, אם אתה לא רעב מאד) שטוף במים.
4.    אכול את המלפפון.

הצעת הגשה: לפני שנגסת במלפפון, בזוק עליו בעדינות מעט מלח.

פופקורן דה-לה שמאטע

מתכון זה מתאים בעיקר לצפיה בסרטים ולמקרי חירום בהם אין שום דבר אכיל בבית. במקרים מסוימים ניתן אף להשתמש בו כסוג של תראפיה.

המצרכים

1 שקית של פופקורן למיקרו

אופן ההכנה

1.    חפש את שקית הפופקורן למיקרו. סרוק את הבית בחיפוש אחר שקית הפופקורן למיקרו האבודה. חטט בכל חור בנסיון למצוא את שקית הפופקורן למיקרו הארורה. הרם את המיטה ושפוך החוצה את תכולת ארון הבגדים בתקווה לאתר את שקית הפופקורן למיקרו המחורבנת. פרק את הקוגלאגר ממכונת הכביסה ביאושך כי רב ממציאת שקית הפופקורן למיקרו המשתרמטת בת אלף הזונות. חזור עצבני למטבח ושם, על המדף, מצא את שקית הפופקורן למיקרו החמודה, העסיסית ומלאת הרצון הטוב.
2.    הכנס את השקית למיקרו.
3.    הפעל את המיקרו.
4.    אכול את התוצאה, תוך שאתה מקלל נמרצות את המיקרו ואת שקית הפופקורן למיקרו היבשה, החרוכה והמוקרנת כמו צ'רנוביל.

הצעת הגשה: לפני שנגסת בפופקורן, בזוק עליו בעדינות מעט מלח.

תירס די אקווה

מתכון זה אמנם מתוחכם מעט יותר משני הקודמים, בכך שהוא כולל שימוש בסכו"ם, אך עדיין ניתן להכינו גם אם אין לך מושג מה ההבדל בין סכין מריחה למצקת.

המצרכים

1 קופסה של שימורי תירס. חשוב! הקופסה חייבת להיות בעלת לשונית פתיחה, שאם לא כן יכול לקרות אסון.

אופן ההכנה

1.    פתח את הקופסה בעזרת לשונית הפתיחה. אם אין לשונית פתיחה – זרוק את הקופסה, לפני שיתרחש אסון! בין המקרים הידועים שהתרחשו כשרווקים ניסו לפתוח קופסת שימורי תירס: קטיעת אצבעות בעזרת פותחן, תאונות דרכים בנסיון לנסוע על הקופסה כדי לפתוח אותה, רצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי שהחל את מלחמת העולם הראשונה.
2.    בחר פריט סכו"ם כלשהו. השתדל שלא יהיה חד מדי.
3.    בעזרת הנ"ל (ראה סעיף 2 למעלה), דוג לך גרגרי תירס מן הקופסה ואכול בהנאה.

הצעת הגשה: לפני שנגסת בגרגרים, בזוק עליהם מעט גבינת פרמז'ן מוקרמת בעדינות בחום של 132.5 מעלות בדיוק בתנור לבנים אדומות עד להשחמה מושלמת, בלוויית כמה פטריות כמהין שיוסיפו למנה את הארומה הניחוחית הראויה לה.

בתיאבון!
ו, אה, בהצלחה.

חוגג מוּעד

…ואז נשבעתי שבועה גדולה ואדירה ונוראה, שלעולם, הו, לעולם לא עוד, גם לו יתהפכו השמים על כל צבאם, ושמש בגבעון דום וירח בעמק איילון או בנתיביו או במקום כלשהו שאינו מקומו הטבעי, כגון משרדי מחלקת המים של העיריה או ארון הבגדים שלי, שעיקר תכולתו ספרי היסטוריה וכבלי חשמל ומגבת ישנה אחת; ושבו בנים לגבולם שלהם או לגבולותיהם של אחרים, ויבוא שלום, ואיש תחת גפנו ותאנתו ודבלתו ושאר פירות יבשים, שיש אומרים שהם מועילים לבריאות ויש הטוענים כנגדם שהם מזיקים; ואפילו יבוא גם קצו של הויכוח הזה, ורק תזונה נכונה תהיה לחם חוקנו, או לחילופין בשר שור הבר מבוקר ועד ערב; ואם תבוא הגאולה, ומשיח יבוא רכוב על גבי חמור או סוסיתא, בכלל זה מערכת סטראו לרכב ואזעקה מקורית ומזגן; אפילו קרו כל הדברים האלה או מקצתם או אף לא אחד מהם, או אחרים; אפילו יפתוני בבשר הפרה, הטלה והעוף, ובפרי הארץ ולחם הקודש ומגדנים ושעשועים וזרזירים ויונים ושלו ומָן מִן השמים ומן הארץ ואוזני המן וסופגניות וקניידלאך וקרעפלאך וגפילטע פיש, בי נשבעתי, לעולם לעולם לעולם לעולם לא אוכל עוד כמו חזיר ביום העצמאות.

זה היה לפני שנה.

אוי, הבטן.

הִשרדות

משחק הרפתקאות לרווקים רעבים

א.
הרווק המהולל מגיע לביתו לאחר עוד יום עבודה במכרות, והוא רעב עד מוות. בדיקה קצרה מעלה שהדבר האכיל ביותר המצוי במטבח הוא כתם של קטשופ ובו כמה פירורי לחם, שרידיו של שניצל שנצרך באחד מימי התהילה הרחוקים של השבוע שעבר. כעת הוא יכול לנקוט בכמה דרכי פעולה:
•    לחפש מזון בשאר חלקי הבית – עבור לחלק ב.
•    להתקשר לחברים ולשכנע אותם להכין לו ארוחת ערב – עבור לחלק ד.
•    להזמין פיצה – עבור לחלק ה.
•    להשאר רעב – עבור לחלק ו.
•    ללכת לאכול בחוץ – עבור לחלק ז.

ב.
הרווק האומלל תר בכל הדירה אחר בדל של מזון שיוכל להשביע את רעבונו. בסלון הוא מוצא צלחת, סכין מריחה וקופסה ריקה של ממרח שוקולד, עדות אילמת לארוחת הערב המפוארת של שלשום. בחדר השינה אין דבר מאכל מלבד קערה שהכילה פעם פופקורן וכעת נשארו בה רק גרעיני התירס שלא פקעו. בארון הבגדים יש שפע של כבלי חשמל, ספרי עיון וציוד סטראו, וכן חוברת קומיקס שהרווק שאל ממישהו לפני שלוש שנים ואז איבד. כעת הרווק יכול:
•    לחפש מזון בחלקי הבית הפחות מובנים מאליהם, דבר הדורש מאמץ – עבור לחלק ג.
•    לוותר על האפשרות למצוא מזון בבית – חזור לחלק א.

ג.
מתחת למיטה יש כדורי אבק ונעל בית של חברה לשעבר שהרווק כבר לא זוכר את שמה. בבוידעם יש משאבת ניפוח, כדורים נגד מחלת ים ומשוט מפלסטיק – רק הסירה המתנפחת עצמה חסרה. בארון התרופות יש שני אגדים מדבקים שאמו של הרווק העניקה לו כשעבר לדירה שלפני זו הנוכחית, וכן שפופרת עתיקה ונדירה של משחת שיניים. הבית ריק, אין מה לעשות. חזור לחלק א.

ד.
הרווק מתקשר לחברו הטוב ביותר ומספר לו מעשיה ארוכה בה הוא שוזר ביד אמן אזכורים של כל הפעמים שהזמין את החבר הנ"ל לארוחת ערב, מחמאות לכושר הבישול של החבר, וכן, כנשק יום הדין, דכאונו-כביכול המתמשך של הרווק וכל כשלונותיו הרומנטיים מהעת האחרונה והלא-כל-כך אחרונה, תוך השמטה מכוונת של הצלחותיו בתחום. החבר מקשיב בסבלנות במשך כחמש דקות ואז אומר, "שמע, אנחנו יכולים לדבר בפעם אחרת? ענתושק'ה ואני אוכלים היום אצל ההורים שלה." דבר זה מעלה את חמתו של הרווק להשחית, ועל כן הוא מחליט:
•    לחפש מזון בשאר חלקי הבית – עבור לחלק ב.
•    להזמין פיצה – עבור לחלק ה.
•    להשאר רעב – עבור לחלק ו.

ה.
הרווק מוצא תפריט של פיצריה במיטתו, מתחת לכרית, מרים את הטלפון על מנת להתקשר לשם, ואז נזכר שרופאת המשפחה אמרה לו כל מיני דברים איומים על כולסטרול, או שפיצה עושה לו צרבת, או שהפיצריה הזו איומה ונוראה, או איזה מחדל אחר. הוא מחפש באינטרנט אחר משהו אחר להזמין, ואז מסתבר לו שכל המקומות שמהם הוא רוצה להזמין לא עושים משלוחים או סגורים בשעה הזו או מסרבים לענות לטלפון, ובמקום היחיד שעונה לא מוכנים לקבל טיפ לשליח בכרטיס האשראי, ואילו הרווק נטול כסף מזומן באופן שאינו משתמע לשתי פנים. חזור לחלק א.

ו.
להשאר רעב? אין מצב, חבוב, אין מצב. חזור לחלק א.

ז.
למי יש כוח לצאת החוצה עכשיו? הבנאדם רוצה אוכל, לא מסע כומתה. חזור לחלק א.

בקיצור, לפי כל חוקי ההגיון והטעם הטוב הייתי אמור להיות שחיף מזה רעב הנתון בלולאה אינסופית של חיפוש אחר משהו לאכול. וראו זה פלא, הנה אני כאן במלואי, בריא כשור ואבוס כסוס. איך זה קרה? איך?!

כדורדורי הפלא

א. כשלונה מעורר הרחמים של שיטה בדוקה לפתרון בעיות

לפני זמן מה אחז בי חשק משונה, ערגה כלשהי למשהו בלתי נתפס. בתחילה חשבתי שמדובר באחת מאותן מטרות אבודות מראש, כגון שלום עולמי או אהבת אמת או לכל הפחות יום חופש מהעבודה. כיוון שכך, ולנוכח העובדה שאיני נוטה להלחם בטחנות רוח, מפחד שמא יכו בי בחזרה, נקטתי בשיטת הפעולה המתוחכמת הרגילה שלי, הווה אומר לא עשיתי דבר. שיטה זו כבר הוכיחה את עצמה בעבר כפתרון שימושי למבחר בעיות בתחומי התזונה, הנקיון והזוגיות, אם כי יש הטוענים שתוצאות הניסוי זויפו על ידי גורמים בעלי עניין. על כל פנים, לאחר מספר ימים בהם הבטלה והנמנום לא הועילו כלל – חסרונה הגדול של השיטה הוא איטיותה – לא התאפקתי עוד ועשיתי מעשה: ירדתי קוממיות אל המכולת השכונתית וקניתי לי קניידלאך.
וליתר דיוק, אללי, אבקת קניידלאך.

ב. טורף, מגלגל, מבשל וקם

מאז ומעולם הייתי איום ונורא בכל הקשור לקריאה, הבנה, הפנמה, ישום – ובסופו של דבר, קבלת הדין – של הוראות הפעלה. לרוב זו אשמתן: במקרים רבים הן לא מדויקות, וכשהן כן, הרי שהן מציינות משהו שהוא בלתי אפשרי בעליל, כגון הכנס בורג C קטן למוט B, כאשר לא רק שמוט B עשוי פלדה יצוקה וחורים בו אין, אלא שלא קיים בכל האריזה אפילו בורג C קטן אחד. תמיד יחסינו עולים על שרטון, ומרוטים, מאוכזבים ועייפים אנו נאלצים לסיים את הקשר, לעתים באכזבה שקטה לאמור "אלה לא אתן, זה אני", ולעתים בקללות רמות וזריקת העברייניות מכל המדרגות. על רקע זה, קל להבין את רתיעתי הטבעית מפני מתכונים למיניהם, הסוג הנבזי ביותר של הוראות ההפעלה, שאינו אלא דרכו האיומה של הטבע להטריף עלי את דעתי. מה זאת אומרת, "לטגן בין שלוש לארבע דקות"? שלוש או ארבע? או שלוש וחצי? איך אני אמור לדעת? מה פירוש "להכניס לתנור עד שישחים"? אני עיוור גוונים, לעזאזל! העוף נראה לי אפור עכשיו, וגם אחרי חצי שעה בתנור, ואחרי שלוש שעות הוא כבר שחור, ואני די בטוח שלא לצבע הזה כיוון המשורר, וודאי שלא לריח השרוף ולפיח על התקרה. זו הסיבה שאני מעדיף לאכול בחוץ.
אבל כעת, אחוז בחשקי העז, מצאתי עצמי מתגנב באומץ אל אריזת הקניידלאך, הופך אותה מעדנות בעזרת מגבת ומעיין בזהירות בשורה הראשונה של הוראות ההכנה. "טרוף שתי ביצים", נכתב שם, ואני בתמימותי אמרתי לעצמי, הנה, סוף סוף הוראות ברורות ופשוטות, ומיד ניגשתי למלאכה וטרפתי שתי ביצים. זה לא לקח הרבה יותר מרבע שעה. לאחר מכן, מעודד מהצלחתי, ניגשתי אל השורה השניה: "הוסף את אבקת הקניידלאך לביצים הטרופות". אה. אהא. כאלה טרופות. וכך נאלצתי לרדת למטה ולקנות עוד ביצים, במקום אלה ששכנו כעת לבטח בקיבתי. אני מודה, עם זאת, שלרגע עלה בי הרעיון לטרוף גם את אבקת הקניידלאך ובכך לגמור את העניין, אבל בי נשבעתי שהערב לא יגמר בטרם באו כדרדורי הפלא אל פי.
שאר הוראות ההכנה היו, כצפוי, מעורפלות מאד. "לוש את העיסה עד שתתמצק" – כמה זמן? מי מחליט מתי היא התמצקה? – "צור כדורים" – באיזה גודל? – "השהה את התערובת" – הלו? – "בשל עד שהקניידלאך מוכנים" – תודה רבה, באמת.
יצאו לי קניידלאך נפלאים – עגולים, גדולים ובוהקים. ממש כמו התמונה שעל העטיפה.

ג. באה מנוחה ליגע

נקיון המטבח והחזרתו לצלם דירה בישראל לקחו לא הרבה יותר משבוע, שבמהלכו גיליתי כמה מקומות נפלאים בעירנו המספקים קניידלאך לכל דורש שהפרוטה בכיסו. אך לעולם אזכור את כדורדורי הפלא שהכנתי בעצמי, כי אין בעולם מתחרים למלאכת כפיים אצילה, אבירית וצנועה. אם כי, אם כבר מדברים על טעם ועל ריח, אני בהחלט מעדיף את פרי עמלו האציל-פחות, הלא אבירי במיוחד והמופקר לכל דורש של מישהו שממש, אללי, יודע לבשל.

*

עוד הרפתקאות קולינאריות מבית מדרשו של הדוד ניר:

נקמת הקרעפלאך

 

1. יגעת ומצאת

מקור מוסמך ויודע דבר לחש על אוזנו של הדוד ניר שאפשר למצוא בסופר קרעפלאך קפואים. בתחילה סרב הדוד להאמין בכך, ולראיה הביא את העובדה שלא הצליח למצוא ולו רמז לקיומם של כאלה במקפיא הגדול שממנו הוא מביא הביתה מפעם לפעם מעדנים כגון 1 שקית שעועית ירוקה קפואה, 1 שקית תערובת למוקפץ קפואה, 1 שקית שניצל מעובד ומגעיל קפוא להכנה במיקרו ו-1 כאב בטן לאחר שאכל את כל זה. אך למרות כל זאת המקור המשיך בשלו: יש קרעפלאך קפואים, הם קיימים, לא אגדה רעי, לא אגדה, אם תרצו. ויום אחד רצה הדוד ניר, רצה במאד מאד, חשק והשתוקק אפילו, ומילאו כיסוני הבצק את מחשבתו ולא הרפו, והפכו על פניהם את חייו ואת חיי הסובבים אותו. מיד עם תום יום העבודה זינק הדוד על אופנועו ויחד רכבו במהומה ובקול שאון אל הסופר, פתחו את המקפיא הגדול (ובכן, לא, האופנוע לא פתח את המקפיא הגדול – השומר בכניסה סירב להכניס אותו פנימה והוא נשאר לעמוד בחוץ, נעלב) והפכו אותו על פיו. כלומר, הפך. הדוד. ועבר על כל שקית ושקית של 1 שעועית ירוקה קפואה ו-1 תערובת למוקפץ ו-1 נגיסי משהו-זה-או-אחר ו-1 כיב קיבה, ומיין וחיפש ולא מצא דבר. בימים כתיקונם היה בכך כדי לייאש את הדוד ולשלחו הביתה בלי לקנות שום דבר למעט 1 שקית אדממה ו-1 טבעות בצל להכנה במיקרו, אך הפעם היה חשקו גדול מדי. במקום זאת, הוא שלח יד ארוכה ותפס את אחד מהעובדים במקום בצווארונו, והבהיר לו בנעימות את חשקו הגדול, לאמור: "קרעפלאך!"
"מה?" אמר העובד וניסה לשוא לשחרר את צווארו מעניבת התליין.
"קרעפלאך!"
"אני… אה… תראה…"
"קרעפלאך!"
"הנה, שם!" חרחר העובד בכוחותיו האחרונים, והצביע אל המקום היחיד שבו מעולם לא עלה בדעתו של הדוד לחפש – המקרר השני.
"תודה," אמר הדוד, שמט את העובד – שעוד הספיק למלמל בקול ענות חלושה "הצילו!" – וניגש באון אל המקרר השני, שבחלקה השמאלי של חזיתו הוצגו לראווה מיני מאפה ושאר שעשועים, ובחלקה הימני – הו, הארץ המובטחת! – קרעפלאך, כיסונים נאים לכל דורש, כל דכפין יתי ויקנה. כרע הדוד על ברכיו בהכרת תודה, ומיד נגח ראשו בידית דלתו של המקרר, ועל כן כשהגיע הביתה סוף סוף עם הקרעפלאך הנכספים בחיקו כבר היה מטושטש מעט.
זה לא היה זמן טוב לגלות שאי אפשר להכין קרעפלאך במיקרו.

2. מים רבים

וזאת יש לדעת: מזה שנים רבות יש לדוד פטור חמור וגורף מכל פעילות הכרוכה במטבח. בכל פעם שפגש מכר חדש ויודע בישול, או חברה חדשה, היה העניין מתנהל בתבנית קבועה וידועה מראש:
היום הראשון: "אתה רק אומר שאתה לא יודע לבשל. זה כי אף אחד לא לימד אותך. אני אלמד אותך, ותראה שזה קל!"
היום השני: "טוב, אתה סתם עושה את עצמך, נכון?"
היום השלישי: "צא מהמטבח שלי! החוצה! ותישאר בחוץ, אני כבר אכין הכל לבד!"
והנה כעת, בהיותו נתון במצוקת חשקו האיום לקרעפלאך, נאלץ הדוד להתעלם מנסיון העבר המר ולהכנס אל גוב האריות והסירים, חמוש בשקית כיסונים קפואים ותו לא.
ההתחלה היתה מבטיחה: הוא הצליח למצוא סיר, לנקותו, למלאו במים ולהניחו על הכיריים בלי לגרום שום נזק גדול יותר משתי כוסות שבורות ושפריץ קטן מהכיור אל הרצפה. לאחר מכן בילה כמה דקות מענגות בנסיון להדליק את האש, לפני שהבין שצריך לפתוח את ברז הגז שעל הצינור. עשר דקות לאחר מכן, כשהמים עדיין סירבו לרתוח, הוא החליט להתחכם ולהשתמש בקומקום החשמלי. כיוון שכך, הלך ושפך את רוב המים שבסיר לכיור, וכך גילה שהם דוקא היו די קרובים לרתיחה והתרוצץ כמשוגע כל פני כל המטבח עד שמצא קרח לשים על כף ידו הימנית. כשרתחו המים שבקומקום, מזג אותם אל הסיר ומיד השתבח בכך ששכח את הקרח מחוץ למקפיא, כיוון שנזקק לו בכף ידו השמאלית. כשהופיעו הבועות המיוחלות במים, פתח בחגיגיות את אריזת הקרעפלאך ושפך את תוכנה אל תוך הסיר ללא כל נזק פרט למעט קרח על הראש והחזה. יגע ומרוצה, קרא הדוד שוב את הוראות ההכנה שעל האריזה וגילה שצריך להמתין שמונה דקות לכיסונים שיתבשלו ולאחר מכן לסנן אותם. הוראה זו האחרונה לא היתה מובנת לו, וכיוון שכך יצא מהמטבח והלך אל המחשב, מתוך מחשבה ששמונה דקות יספיקו לו לגלות מה פירוש אותו סינון ולמה זה טוב ואיך עושים את זה.
שעתיים לאחר מכן, כשחילצו אותו מתוך הבניין הבוער, אמר בשלווה למפקד הכבאים, "אני חושב שהבנתי איך זה עובד! צריך לקחת מסננת ו…" ואז סטר הגונדר העצבני על לחיו והוא התעורר, עדיין אל מול המחשב, וזכר החלום עוד טרי בראשו, פרט לעניין הסינון, שהיה כה ברור וכעת לא נותר ממנו דבר למעט זכרון עמום.
חזר, אם כן, אל המטבח, כיבה את הלהבה שבכיריים, וגם את האש שאחזה במגבת המטבח, והביט בסיר. הקרעפלאך צפו בו, ענוגים, ממתינים.
מטעמי חסכון במקום וזמן, שלא לדבר על עגמת נפשו של הקורא, נוותר כעת על העסק המצער והמיותר של דיג הקרעפלאך אחד אחד מתוך הסיר. נסתפק רק באמירה שהיתה זו ללא ספק ארוחת הערב הממושכת ביותר שאכל הדוד בחייו.

3. פסוקו של יום

סיכום התוצאות: 1 בטן מלאה להתפקע, 4 תחבושות קרח על איברים שונים, 3 ליטר מים על רצפת המטבח, 5 כלי מטבח שבורים, 1 מגבת שרופה, 1 מקפיא שהושאר פתוח בטעות ובכך חיסל 1 שקית אצבעות-תירס, 1 שקית נגיסי-גבינה ו-1 חשבון החשמל של הדוד, 1 חיוך ענק על פרצופו של הדוד והחלטתו האמיצה לאכול קרעפלאך גם מחר.

*

עוד הרפתקאות קולינאריות מבית מדרשו של הדוד ניר:

שלוש וריאציות על קציצות

א.
האזרח נ' ניגש אל המקרר, פותח אותו ומוצא קציצות. הוא מופתע מאד, כיוון שאינו זוכר מי הביא לו קציצות ומתי, ולמעשה לא ציפה למצוא במקרר דבר מלבד בקבוק מים וחרדל דיז'ון. אכן, תעלומה. עם זאת, הדבר לא מפריע לו לאכול את הקציצות עד האחרונה וללקות, זמן לא רב לאחר מכן, בצרבת.

ב.
האזרח נ' ניגש אל המקרר בחשד, לאחר שהבחין בריח מוזר הבוקע מתוכו, פותח אותו ומוצא קציצות. הוא מופתע מאד, כיוון שהיה בטוח שהריח שניצל, ולמעשה לא ציפה למצוא במקרר דבר מלבדו, למעט, אולי, בקבוק מים וחרדל דיז'ון. כל זה לא מפריע לו לאכול את הקציצות עד האחרונה וללקות, זמן לא רב לאחר מכן, בצרבת.

ג.
האזרח נ', למוד סבל, ניגש אל המקרר. הוא יודע שימצא בפנים קציצות. הוא לא יודע מהיכן באו, אבל לא אכפת לו. הוא כבר השלים עם גורלו, קציצות במקרר, בקבוק מים וחרדל דיז'ון. הוא יודע מה ריחן של הקציצות, מה טעמן, ומהן תוצאותיה המדויקות של צריכתן הבלתי מרוסנת. הוא מחייך לעצמו, בידיעה שהפעם הכל יהיה שונה, הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, טעויות העבר לא יחזרו על עצמן, וכולם יחיו באושר ועושר עד עצם היום ההוא.
כל זה לא מפריע לו לאכול את הקציצות עד האחרונה וללקות, זמן לא רב לאחר מכן, בצרבת.

הזקן והעוף

מעשה דמיוני שגרעינו אמת

עוד בטרם יצאה חמה מנרתיקה, כבר עלו בבית צליליו וריחו של העוף. תחילה היתה זו דלתו העקשנית של המקפיא שסירבה להפתח ואז סירבה להסגר כהלכה, ולאחר מכן תקתוקו חסר הרחמים של מצית התנור, ואז ניחוחות בצל ושום, ולבסוף אותו תמהיל שאין לטעות בו המבשר על ביאתו הקרבה של משיח-בן-עוף הנתון במקומו הראוי, בלב מרבד תפוחי אדמה וירקות וצמחי תבלין ושאר מיני תרגימא. לאורה וריחה של בשורה זו של גאולה, הקורן פי אלפי מונים מאור השמש סתם, קם הזקן ממרבץ לילו, חרחר קלות בינו לבינו והידס בכבדות אל עבר המטבח, שם מצא את זוגתו עמלה וטורחת על הציר, ומערוך גדול בידה. ניגש אל הסיר לבחון את תוכנו, מעשה שגרה, ומיד ניתך המערוך על פרק ידו ונקעו ממקומו.
"וזאת ללמדך מה שכרה של טמינת ידך בצלחת," אמרה זוגתו. "הרי עוף זה עשוי על פי מתכון עתיק יומין, ושרוי ברוטב שזיפין, ואינך נוגע בו ולו כמלוא הנימה עד בוא הערב, שאז אנו הולכים לארוחת החג אצל הדוד האשֶק."
גנח הזקן, לפת בשמאלו את ימינו הפגועה ונעץ בזוגתו מבט מעורר רחמים.
"בל תעלה בדעתך מחשבת העוועים כאילו תוכל לטעום מהעוף בהסתר," אמרה זו. "ספירת מלאי ערכתי, וידוע לי מספרם המדוקדק של כל פולקע וכנף, כל שזיף ותפוד. דמך בראשך אם יחסר ולו אחד מהם! וממילא, אם תאכל כעת יאבד תיאבונך ובבוא הערב לא תוכל לאכול מאומה. וכעת אני הולכת למספרה. שלום!"
אמרה ויצאה את הבית, ונותר הזקן לבדו, הוא והעוף.

כיוון שלא נותרה ברירה בידו, חזר הזקן למיטתו, לקח ספר מעם השידה והחל לקרוא. היו אלה קורותיו של הנסיך פרנץ פרדיננד, אשר בגבורה רבה משל באנשי חצרו, שרבים היו מספור, וסוסים לו לתפארת, וקרבות כבירים נערכו ומעללים עוללו ומעדנים נזללו, מרקים ממרקים שונים, צלי בקר וחזיר ועוף עם שזיפים. מיד השליך הזקן את ספר הפיתויים הצדה ואחז באחר, ובו מעשה בקוסם אשר הפליא קהלו בפלאיו, ניסר עצמו לשניים, ריחף באויר, שלף אריות מכובעו ושר אריות של מוצארט בעודו מכרסם רגלי עוף בשזיפים. הספר השלישי, אותו בחר הזקן בקפידה רבה, היה מבטיח יותר, כיוון שעסק בחייל יתום במלחמת העצמאות, וכל תכליתו להביא את הקורא לידי בכי, כפי שאכן קרה לזקן בעמוד השלישי, שם נזכר הגיבור באמו ובמעדניה, ובפרט בעוף ובשזיפים.
כיוון שכך אמר הזקן נואש מתחום הספרות, אך לא הצליח לחשוב על אף עיסוק אחר לענות בו, אם מפני שלא נמצא לו כזה ואם מחמת ריחות העדנים הבוקעים מהמטבח, שפשו ורבו ומילאו את נחיריו ואת ראשו ואת פיו. לא יכול היה להתגבר עוד על יצרו, וקם ועמד בפתח המטבח והביט בסיר, ותיכן תוכניות מתוכניות שונות על מנת להתגבר על חמתה של זוגתו הצדקת.
אמנם סביר להניח שספְרָה כל פולקע וכנף, אמר לעצמו, אך במה שנוגע לשאר מן הסתם נקטה לשון הגזמה. ודאי יוכל לטעום תפוד או שניים, אולי אף שזיף, ולא תתגלה הרעה. ואלה המעטים לא יוכלו לו, לתיאבונו הניכר, ואיש לא יוכל לדעת כי חטא לאכול לפני המועד.
ניגש, אם כן, אל הסיר, והֵסיר מכסהו. מיד אפף אותו הריח ביתר שאת, ונגלה לפניו פלא מפלאיו של עולם: רגלי העוף וכרעיו וכנפיו, שרויות ברוטב אדמדם ומוקפות חומה בצורה של כל מיני ירק ופרי הארץ. שלח הזקן ידו בתרווד, ודג לו תפוד להתכבד בו. וטעם התפוד גן עדן, ספוג מיצי הפרי ומיני תבלינים מתבלינים שונים, וליחו של העוף, שרוחו עמדה לו והביאתו עד הלום, והגשימה יעודו בעולמנו שלנו ובעולמות עליונים. ולא עמד לו יצרו של הזקן, ועוד בטרם הבין מה מעשהו שלח ידו ושלף לו כרע עסיסית ובלעה ולא הותיר לה זכר בשמים ובארץ, לא כל שכן בסיר. וטרם פגו הדיו של בישום חושים מופלא זה, שמקצתו זכרונות מבית אמא ומקצתו מסורת נסיכי פולניה ורובו טעמה של תרנגולת השרויה ברותחין, וכבר הבין הזקן איזה אסון הביא על עצמו, ונתקף חרדה גמורה.
וזאת יש לדעת, שמנהגו של אותו זקן מימים ימימה לעמוד אל מול כל צרות החיים ונפתוליהם באמצעות כוחות הנפש הבאים לך אך ורק כתוצאתה של ארוחה טובה, כזו שבושלה ביד אוהבת היודעת מה ערכו של כל ציץ וצמח, ירק ופרי ופקעת, פטריה ותבלין. ודרך אחרת לעמוד בפני מעקשים לא ידע, ולא העלה בדעתו מעולם. כיוון שכך לא ארכה השעה והיה הסיר ריק כדי מחציתו וכרסו של הזקן נתונה היתה בין שיניו וכל כולו חיל ורעדה.
במר יאושו עלו בדעתו פתרונות מפתרונות שונים. ראשית, שיער שאמנם ספרה זוגתו את כל המצוי בסיר, אך אולי לא טרחה לזכור את מידתו המדויקת של כל מרכיב ומרכיב. עמד והחל לחצות לשניים את מתי מעט הבולבוסים הנותרים, ואף את השזיפים חילק, אך אז נוכח לדעת כי אזלו כרעי העוף, שכן את כולן זלל, ואין בנמצא שיטת חלוקה שתהפוך כנף לכרע. שנית, חשב לקנות עוף ולמוזגו אל תוככי הסיר באין רואה, אך ערב חג כבר בא, ובתי הממכר סגורים, וממילא מעולם לא טרח לברר היכן קונים עוף, שלא לדבר על אופן הכנתו. לבסוף נכנע, טרק את מכסה הסיר וזחל בחזרה אל מיטתו, מתוך כוונה שלמה להעמיד פני ישן עד יעבור זעם.
לא חלף זמן רב וקול פתיחת הדלת נשמע ברמה ובת הזוג פסעה באון אל תוך הבית במלוא תפארת תספורתה החדשה. מיד עצרה במקומה ורחרחה את אוירו של המקום. "אכן," אמרה בקול, "אשר חזיתי, הוא שאירע."
הזקן התחפר במיטתו עוד יותר ועצם עיניו בחוזקה.
"אכלת מהעוף, מילאת כרסך," אמרה, "וכעת אתה מעמיד פני ישן. נאה נאה."
הזקן לא הרהיב להוציא הגה, אף שזוגתו כלל לא נכנסה לחדר השינה, והיתה עומדת ונושאת דבריה בחדר האורחים דוקא.
"דע לך כי מראש היה הדבר ברור כשמש, עוד בטרם החילותי להכין את ארוחת החג," הוסיפה, "ועל כן ודאי תשמח לשמוע כי סיר העוף שהותרתי לך, אך פתיון היה. ולארוחת החג אצל דוד האשק הכנתי את המאכל האהוב עליך, צלי בקר בפטריות."
גנח הזקן למשמע כל זאת, כי ידע שביום זה כבר לא יבוא דבר מאכל אל פיו, לא צלי ואף לא פטריה, כי העוף שזלל מילא קיבתו עד להתפקע, ושזיפים רקדו בבני מעיו.
"וכעת, יקירי, קום מרבצך, הוצא את הצלי מהמקרר ושא אותו על כפיך למטה, וניסע אל הדוד ונהנה במאד מאד, ואם תגלה ולו ברמז שמפוטם אתה כחזיר בלול התרנגולות, בוא אבוא אתך חשבון שלא נשמע כמותו בשמים ובארץ."
בכה הזקן בלבו במאד מאד על מר גורלו, ואחז בצלי וישאוֹ כל הדרך אל הדוד, ודבר מאכל לא בא עוד אל פיו ביום ההוא, וזוגתו אורה ושמחה ועלצה, ושעשעה נפשה בבדיחות וחידודין, ובצלי, ובסלט, ובמאפים ממאפים שונים, וברפרפות ובקינוחים, ובפירות, ובשוקולד, ובכל טוב הארץ, שמנה וסולתה ומגדניה. והזקן סכר פיו ולא יאמר דבר, ואך הנהן למשמע דברי זוגתו, ונשבע שבועה נוראה שלא לטעום עוד עוף בשזיפים מעתה ועד עולם.

ובוקר אחד, כעבור ימים רבים, עוד טרם באה שמש בשמים, פשט ריח צלי בפטריות והעיר את הזקן משנתו. וכשהידס בכבדות אל המטבח אמר לעצמו, הפעם אזהר, הפעם כבר לא בעוף בשזיפים עסקינן. ועמד ושמע לאזהרות זוגתו, והקשיב לה קשב רב, ומשעזבה את הבית רוקן את תבנית הצלי עד תומה.
וחוזר חלילה.

– סוף –

איך להתנהג במסעדה יוקרתית

סיכום קצר של חלקיו העיקריים של קורס זריז שעסק בנושא הנ"ל
מדריכה: ק'
תלמיד: עבדכם

בבקשה:

1. אל תחטט באף שלך
2. אל תשחק בסכו"ם
3. אל תאכל עם הידיים
4. אל תשחק באף שלך
5. אל תתקע גרעפסים
6. אל תבהה בערגה בדלת המטבח
7. אל תבהה בערגה באוכל של אנשים אחרים
8. אל תבהה בערגה במלצריות הנושאות אוכל
9. אל תגרד את האף שלך
10. אל תבהה במלצריות, אמרתי!
11. אל תלקק את האצבעות
12. אל תלקק את הצלחות
13. אל תנגב את הרוטב מהצלחות עם האצבעות
14. אל תקנח את האף בקול רם
15. אולי תעזוב כבר את האף שלך?
16. אל תחטט בשיניים ברעש עם קיסם
17. אל תגנוב עוד קיסמים אחרי שלקחתי ממך את הקיסם הרעשני שלך
18. אל תכתוב משהו מצחיק ליד החתימה שלך על חשבונית האשראי
19. מה אמרתי לגבי גרעפסים? מה אמרתי?
20. תעזוב את האף שלך! אתה מביך אותי!

ציונים

התנהגות: נכשל
הבנת החומר הנלמד: נכשל
בחינה סופית: נכשל
מאמץ: מספיק בקושי (התלמיד הצליח להמנע מגרעפסים לפרק זמן קצר)
הערכה כללית: המדריכה לא הצליחה להגיע לשלב זה, ובמקום זאת הלכה לישון עם כאב בטן.

(פוסט זה, שפורסם במקור באנגלית, תורגם לעברית לבקשת הקהל)