סרט הילדים הקצר שלנו, הרדיו, סיים סיבוב פסטיבלים נאה ושוחרר היום לאווירו של יוטיוב. הסרט, שבוים על ידי ונכתב ע״י לביא תדהר, זכה להיות מוקרן בלוס אנג׳לס, אטלנטה, טקסס, בולגריה פינלנד וסינגפור. בקיצור, החיים יפים.
עוד על הסרט – באתר הרשמי.
חיטוט בגיבויים הניב ערימת שירים שכוחים שכתבתי, הלחנתי והקלטתי עם השנים. מיעוטם נכתבו לסרטים, והשאר בעיקר מסיבות הקשורות למה שיכונה כאן, מחוסר הגדרה טובה יותר, חוש הומור. כמה מהם מושקעים, עם נגנים והפקה וכל זה, אך רובה לא יותר מסקיצה זריזה. בקיצור – הנה הם.
הרדיו הוא סרט קצר לילדים שביימתי על פי תסריט של לביא תדהר. הוא התקבל זה עתה לפסטיבל הבינלאומי לסרטי ילדים של סן דיאגו, לאחר שכבר הוקרן בסינגפור, בולגריה, סן אנטוניו, אטלנטה ולוס אנג׳לס. עוד על הסרט (ועל הקודמים לו) ניתן למצוא באתר חברת-ההפקות-כביכול פוזיטרוניש, והנה-טריילר:
התראיינתי לפודקאסט של האגודה הישראלית למד״ב ולפנסטיה, על ״קריירת״ הכתיבה והעריכה שלי. כיוון שנהניתי, אין סיבה שאתם לא תסבלו. הנה:
בשנת 2020 החלטנו, לביא תדהר ואנוכי, ליצור סדרת-רשת קצרה באנימציה, על קורותיהם של טוסטר וקומקום קפה במאדים. להחלטה הזו לא היה שום ביסוס, כיוון שלביא לא רגיל לכתוב תסריטים ואילו אני לא רגיל ליצור אנימציה, שלא לדבר על מציאת שחקנים שיתרמו את קולם לפרויקט.
והנה היום, ארבע שנים לאחר מכן, אין כל שינוי מהותי במצבנו. לביא עדיין לא רגיל לכתוב תסריטים, ואני עדיין לא רגיל ליצור אנימציה, ובדיוק סיימנו לשחרר לחלל העולם את סדרת הרשת ההיא שהגינו אז, הלא היא Mars Machines.
הנה שבעת פרקיה, להנאתכם.
בימוי, אנימציה, מוסיקה ועריכה: ניר יניב. כתיבה: לביא תדהר. שחקנים: ראסל ווילקוקס, דיגר מאש, אן וויטמן.
כיוון שספרי החדש יצא אל אויר העולם, קמו המו״ל והיחצן ואילצוני להתראיין בכל מיני אופנים, צורות ומקומות. הנה כמה:
פודקאסט עם המו״ל.
ראיון עם פול סמל.
ראיון נרגן במיוחד אצל Books & Buzz.
ראיון ב-Authority Magazine (במדיום, דרוש מנוי, אללי).
ויש גם ביקורת אוהדת ב-Publishers Weekly.
היום הלך לעולמו דורון רוקס היבשר, הסאונדמן של מועדון הבארבי.
פגשתי את דורון כשהלהקה בה הייתי חבר, קלונימוס, הגיעה להופיע שם מתישהו בין אמצע לסוף שנות התשעים. הבארבי היה אז מקום של חמישה שולחנות ברחוב יונה הנביא ליד הים. חמישה שולחנות, כי השישי שימש כסטנד למיקסר. דורון רטן ונהם, משמש את הקונסולה, נתן לנו לנגן שיר אחד בבלאנס, ויצא. מיד נכנס שאול, הבעלים המיתולוגי של הבארבי, מהמטבח עם צ׳יפסר ביד, ביקש שננגן עוד משהו, משמש את הקונסולה, ויצא. תוך רגע נכנס דורון עם פיתה ביד והביט סביבו. ״מי נגע בקונסולה?״ שאג. אנחנו, על הבמה הזעירה, בני עשרים וקצת בהופעה ראשונה מחוץ לכתלי בי״ס למוסיקה, עמדנו כמו חשודים במסדר זיהוי ומלמלנו מיני מלמולים. ״אז שאול,״ נהם דורון. שפמו המפואר, שזיכה אותו אצלנו בכינוי ״השפמנון״, רטט בזעם. הוא הפנה לנו עורף ונכנס למטבח. מיד בקעו משם זעקות שבר, חרחורים, נהימות, וצליל קריסה מתכתי שבישר על סופו המר של הצ׳יפסר. או אז יצא דורון מהמטבח, ממלמל בכעס מתחת לשפמו, משמש משהו במיקסר ויצא החוצה. דקה לאחר מכן הגיע שאול, אוחז במחבת, משמש את המיקסר בחזרה ויצא החוצה. חבורת תיירים ששוטטה ברחוב התעניינה במהומה מספיק על מנת להכנס פנימה ולשמש כקהל. מסתבר שהגיעו כל הדרך מנתניה. שאול חזר פנימה, למטבח, פרצופו כשל גנרל שניצח זה עתה במלחמת העולם הראשונה. דורון חזר אל הקונסולה ולא עזב אותה עד שנגמרה ההופעה.
כשעמדנו לצאת אזרתי אומץ ושאלתי את דורון, ״אתם תמיד רבים ככה?״
״מי רב, מי?״ רטן לעברי, הסתובב והלך.
יהי זכרו ברוך.
ספרי החדש, The Good Soldier, ראה אור היום. את הפרק הראשון מתוכו, בתרגום נורא לעברית מאת המחבר, ניתן למצוא כאן.
והנה הספר באמזון, ובכל שאר המקומות.
סרטי הקצר Loontown יצא היום לחופשי ביוטיוב. מדובר בפילם נואר שכל גיבוריו בלונים. הנהו:
סרטי הקצר, Welcome to Your A.I. Future, זמין כעת לצפיה באינטרנטים האלה שלכם. אם לא די בכך, הרי שמגזין New Scientist פרסם ראיון נחמד עם התסריטאי, לביא תדהר.