מיומנו של הלא-אספן

אינני אספן ספרים. מעולם לא הייתי. העובדה שיש יותר מאלף ספרים בבית היא פרי המקרה בלבד, או אולי ההיסטוריה שלי – ההורים שלי היו בעד ספריות ציבוריות, וקניית ספרים היתה אצלנו רק בשבוע הספר. כמובן, ההורים שלי גם דאגו לי למנוי לספריה הציבורית ואף נהגו לקחת אותי לשם. כיום איש לא יטרח להסיע אותי לספריה, ועל כן כונניות הספרים בבית מחשבות לקרוס ולהפוך לחורים שחורים קטנים ואנאלפבתים.
רוב התכונות הנחוצות לאספן ספרים אינן קיימות אצלי: אני שווה נפש כלפי חתימות ומהדורות ראשונות (אלא אם כן מדובר במקרה בספר שלי, וידוע הסיפור על פלונית שביקשה ממני חתימה וקיבלה את הספר לאחר שעה), מחיר השוק של הספר אינו מעניין אותי כלל, וגם נדירותו לא מדירה שינה מעיני או מעיני השכנים. אך התכונה המבדילה אותי ביותר מהאספנים – לפחות מאלה שאני מכיר – היא העובדה שאני באמת אוהב לקרוא, להבדיל מלסחור בספרים או להביט בהם על המדף. למעשה, במקרה של כמה אספנים שאני יכול להעלות בדעתי, התכונה המבדילה אותי מהם היא העובדה שאני יודע לקרוא.

ועדיין, לאחר כל האמור למעלה, יש מקרים בהם גם אני מבסוט לגמרי מרכישתו של ספר נדיר. ביום שישי האחרון זה קרה לי פעמיים, בחנות הספרים "קדמת עדן". נכנסתי לתומי, אמרתי שלום יפה לכולם ופתאום הבחנתי בעותק מושלם של "3:0 לטובת בעלי הזקן", ספר ילדים מקסים שאני מחפש כבר שנים, ושבימים כתיקונם צריך להרוג מישהו כדי למצוא, במחיר מופקע, עותק חרוך למחצה שלו שנלעס על ידי סוס מלחמה אוסטרו-הונגרי. זינקתי עליו, אחזתי בו, רכשתי אותו בקול צהלה ונפץ כשל סוס כנ"ל שספג זה עתה כדור תותח במשקל עשרים ליטראות בברכו, ומיהרתי לאפסן אותו בתא המטען (ע"ע ארגז) של ישנוני, רמכי הנאמן. שמח וטוב לב זינקתי בחזרה אל החנות, רק על מנת לזהות שם, לתדהמתי, ספר שאמנם ידעתי שתורגם לעברית אך מעולם לא ראיתי עותק של התרגום הנ"ל – "האיש המושמד" מאת אלפרד בסטר – והנעירה והחרחור הדגימו יפה כיצד סוס המלחמה האמור מנותח להוצאת רסיסי עופרת ממפשעתו, אולי עם קצת פרוקופייב ברקע.

התרגום של הבסטר, אגב, איום ונורא. אבל נו, זה בסטר.
בסדר, בסדר, אז בכל מה שנוגע אליו אני אספן. אספן של ספר אחד. בסדר?

9 תגובות בנושא “מיומנו של הלא-אספן

  1. איש אחד, שאני מכירה במקרה, פיתח צורה חדשה וממארת של אספנות: הוא אוסף את "רשימות מן המאדים" של ברדבורי. יש לו כבר כמה וכמה עותקים, והיד עוד נטויה.
    לא, גם אני לא מבינה למה.

    אהבתי

  2. אמנם לכאורה יש לי כבר שלושה עותקים (להגנתי – בשתי שפות), אך למעשה שניים מהם נעדרים בקרב (אני חייבת לנהל רישום של השאלות הספרים שלי… אבל הוא סתם ילך לאיבוד). ואולי זו הזדמנות לצאת בקריאה נרגשת: בית השינה, שובו הביתה! אמא מתגעגעת!
    לילי

    אהבתי

  3. מכרו אותו שם אבל עקב נדירותו הוא עולה כ-200 שקל. אני מקווה שיעשו בו מעשה "סולאריס" ויוציאו מהדורה חדשה.

    אם כבר באותו נושא, אני מחוייב להזכיר לך שיש ספר אחד שאמור לחזור אליי ושוכן במעונך. זהו The Mote in God's eye מתנת טל כהן.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s