בעוונותי הלכתי לחנות של מתופפים לקנות משהו של מתופפים. התביישתי לומר למוכר, צעיר חביב וממושקף בן לא יותר משבעים שנה, שאני בעיקר ווקאליסט, אז אמרתי שאני בסיסט.
״גם אני כמעט הייתי,״ אמר המוכר בעצב. ״ב-1969 למדתי אצל מורה לבס. הוא אהב את הבס שלי, פרסיז׳ן 62 שאבא קנה לי. לאחר כמה שיעורים הוא אמר לאבא, ׳שמע, הילד לא מוכשר לזה, אפשר להפסיק לשלוח אותו. אגב, אולי תמכור לי את הבס?׳ – וכשחזרתי הביתה כבר לא היתה לי בס.״
״אוי,״ אמרתי.
״וכך,״ אמר המוכר, ״הפכתי למתופף.״
״אוי,״ אמרתי, אולי בחוסר זהירות, אבל המוכר לא הקשיב.
״והמורה הזה,״ המשיך,״ היה הבסיסט בתוכנית הלילה של ג׳וני קארסון. לפני כמה שנים הוא נכנס לכאן לקנות משהו של מתופפים. ואז אמרתי לו ישר בפרצוף: ׳חתיכת מנוול! בגללך אני מתופף!׳ – אבל הוא כבר היה בן שמונים ומשהו ולא זכר אותי, ורק ביקש לקנות כאן איזה משהו של מתופפים.״
השאר תגובה