ניר יניב

פורסם ב-NRG במסגרת הטור מה יהיה?

אתה נכנס לחדר. האור נדלק. המחשב דולק מאז שקנית אותו – הוא לא מסוגל לכבות. הוא נראה כמו שטיח קטן שתלוי על הקיר. יש בחדר גם שתי ספות, כסא עבודה ושולחן כתיבה. אין כבלים, אין מיקסר, אין גיטרות, אין קלידים, אין סטנדים, אין תופים. רק חדר נוח בגודל בינוני.
אתה אומר “תפריט,” ומקרן ההולוגרמות שבתוך התקרה מתחיל לפעול. כמה אפשרויות מרחפות לפניך –משחקים, סרטים, סידורים, ספורט, קניות, חדשות, אולפן. כל אחת מהן מיוצגת על ידי מודל תלת מימדי קטן, איקון. אתה מושיט יד ונוגע באצבעך באיקון האולפן. אתה לא מרגיש כלום, כמובן, אבל המחשב עוקב אחריך. נשמע צליל קטן כלשהו, וכל קירות החדר הופכים לתמונות ענק של ג'ימי הנדריקס.
התפריט מתחלף ואתה יכול לבחור לעבוד על שירים שכבר הקלטת, שירים חדשים, או שירים שהמחשב יכתוב ויתן לך לשיר. אלה האחרונים, עם כל חידושי הטכנולוגיה, עדיין נשמעים לך סינתטיים מדי, וממילא יש לך רעיון לסקיצה חדשה, ואתה בוחר באפשרות המתאימה.
כלי נגינה שונים מופיעים מולך – כמעט כל סוג אפשרי, החל בגיטרה, המשך בעוגב כנסיה אמיתי וכלה בכל מיני המצאות מטורפות שמעולם לא נבנו באמת ובמכשירים שלא יכולים להתקיים בעולם האמיתי. מתוך גחמה אתה בוחר בעוגב הכנסיה, ומיד הוא מתגשם מולך, בכל גודלו העצום, כולל הכנסיה. במחשבה שניה, אין לך כוח לשטויות, ואתה חוזר לתפריט ומבקש, כמה מיושן, גיטרה. פנדר סטראט. כיוון שיש לך סנטימנטים לעבר, אתה מתכוון לנגן בה בעצמך. לשם כך אתה מוציא ממגרת השולחן שתי כפפות דקות – דקות מאד – ולובש אותן. אתה לא מרגיש אותן, אבל לפתע אתה מרגיש את גוף הגיטרה, וביד שלך יש מפרט שלא היה שם קודם. מופיע גם מגבר המסה-בוגי האהוב עליך. אתה מכוון אותו בהינף יד.
אתה מנגן מהלך שחשבת עליו בדרך הביתה. אחרי כמה אקורדים אתה אומר “קליק,” והמחשב נותן לך קליק – מטרונום – במהירות הנכונה. אתה אומר “עצור, מההתחלה, עם קליק, הקלט,” והמחשב חוזר להתחלה ומתחיל להקליט. אתה רואה את האות הנכנס בתצוגה תלת-מימדית הכוללת עוצמה כללית וניתוח ספקטרום. הגיטרה נשמעת פיצוץ. אתה מסיים את הטייק ואומר “עצור, ערוץ חדש, החלף מגבר למארשל 2016,” וכך קורה.
אתה מקליט מלודיה כלשהי על ההרמוניה. אתה אמנם לא הנגן הכי טוב בעולם – למעשה אתה איום ונורא – אבל המחשב מתקן לך את הקצב ואת הפריטה בזמן אמת. זה נשמע לא רע, פרט לתיבה השלישית, ששם התבלגן לך הקצב מעט יותר מדי. “ישר תיבה 3 בערוץ 2, סנכרן עם ערוץ 1,” והכל מסתדר.
הגיע הזמן ליצור את שאר הליווי. לפעמים אתה מבלה שעות בנגינת תופים וירטואליים, אבל היום אין לך כוח. אתה מוריד את הכפפות ומחזיר אותן למגרה, ואומר “בצע ליווי רוק בסיסי בס תופים קלידים.” המחשב משתמש במידע ששמרת מפרויקטים קודמים, והליווי נוצר עם הכלים שבחרת: מערכת תופים שלא ניתן להשיג כבר בשום מקום בעולם בעבור אהבה או כסף, ופנדר ג'אז בס 1967. עדיין, זה נשמע סינתטי מדי. “תופים – בצע הומניזציה בעוצמה בלבד,” אתה אומר, והעניינים הופכים חיים הרבה יותר פתאום.
ואז צצות במוחך, משום מקום, מילים שמתאימות למוסיקה. “הקלטת שירה,” אתה אומר. מרגע זה ועד לסיום ההקלטה המחשב לא יקבל הוראות קוליות, אבל זו לא בעיה – ממילא אתה יכול לבחור בכל פעולה שהיא בהינף אצבע. אתה מצביע על איקון “התחל הקלטה”, הליווי רץ, ואתה מתחיל לשיר. אתה נשמע מצוין. אתה לא שומע את הקול האמיתי שיוצא מפיך, כמובן – המחשב עוקב אחר תנודות האויר בסביבתך, בדיוק באותו אופן בו הוא עוקב אחרי כל תנועה שלך. התנודות מומרות לקול, והמחשב מעבה את הנ”ל בעזרת דימוי המיקרופון החביב עליך – נוימן U87, שבחרת ברגע של חולשה, ושעולה יותר מדירת שני חדרים בפלורנטין – ומפעיל תיקון זיופים אוטומטי. הזמן הדרוש לו לביצוע כל זה קטן מכדי שתבחין בו.
סיימת להקליט, אבל אתה לא מרוצה. הקול שלך, למרות הכל, פשוט לא מספיק. “הוסף זמרות ליווי,” אתה אומר. אתה רוצה שכל העסק ישמע רטרו, ולכן אתה מוסיף, “וויטני יוסטון, שאקירה ומקהלת הכושיות העבריות מדימונה.” אתה שוב מתעצבן ששכחת לקנות פלאגין של כריסטינה אגילרה, אבל זה לא חשוב.
אתה מקשיב לתוצאה. זה לא רע. הגיע זמן המיקס.
“בצע מיקס, אלן פרסון.”
לוקח למחשב כמעט שלוש שניות להגיב, ואתה חושב לעצמך שהוא כבר די איטי ואולי הגיע הזמן להחליף אותו. כשהוא מתחיל להשמיע את השיר, אתה מבין שבחרת את הטכנאי הלא נכון. הסגנון לא מתאים.
“בצע מיקס, פיל ספקטור.”
או. זה כבר נשמע יותר טוב.
אתה אומר “מסטרינג”, ובדיוק כשהוא נגמר החברה שלך נכנסת הביתה.
“רק רגע,” אתה אומר לה, “אני תיכף מסיים פה.”
“עוד פעם אתה תקוע שעות באולפן?” היא אומרת.
“זמן עבודה, בקול,” אתה אומר, והמחשב משיב: “שש עשרה דקות ושלושים ושתיים שניות.”
“בסדר,” היא אומרת. “שיהיה.”
“את רוצה להקשיב לשיר החדש שלי?”
“לא.”
“אבל…”
“אם סיימת,” היא אומרת, “אז בבקשה תפנה לי את המחשב. אני רוצה לעשות סנפלינג.”