ניר יניב

פורסם ב-NRG במסגרת הטור מה יהיה?

היה זה יום יפה, שמים כחולים בלי ענן, שמש אביבית, ציפורים מצייצות ופרחים באחו, ואלמלא אלפיים וחמש מאות הרובוטים הפזורים על פני העמק אי אפשר היה לנחש שמדובר בשדה קרב. קרני אנרגיה בלתי נראות לעין האדם שוטטו כה וכה, פוגעות מדי פעם באחד הקיבר-לוחמים ומשתקות אותו, שאז היו חבריו גוררים אותו לאחור כדי לפרק אותו לחלפים. כל זה נעשה בשקט כמעט מוחלט.
בכפר ששכן באמצע העמק, שהיה מוקד הסכסוך, שררה שלווה לא טבעית. כל תושביו נטשו אותו בבהילות והוא עמד שומם ועגום למדי, אם כי לא אונה לו כל רע. במרכזו, ברחבת השוק הריקה, נפגשו פתאום עיתונאי קרבות ופעיל שלום.
“שי-רו, שיר לשלום!” געה הפעיל בלב הקרב, ונופף כמשוגע בידיו. בידו האחת החזיק כמה שושנים מפלסטיק אדום ובידו השניה מצלמה.
“מה אתה עושה פה?” רשף העיתונאי, זינק מתוך השוחה שחפר לעצמו, תפס את הפעיל וגרר אותו בחזרה פנימה. “מה אתה עומד ככה באמצע הרחוב? עוד יהרגו אותך בטעות!”
“אני לא מבין את זה,” אמר הפעיל, “הם לא יורים בי!”
“מה?”
“הם לא מוכנים לירות בי. שי-רו…” הוא ניסה לנופף בידיו, אך העיתונאי הוריד אותו אל תחתית השוחה ואילץ אותו להשאר שם.
“אתה משוגע,” אמר העיתונאי, ואז הוסחה דעתו לרגע על ידי צמד רובוטים שהיה שקוע בהתגוששות אילמת. הוא הביט בהם זמן מספיק על מנת שהמצלמה המותקנת בעינו השמאלית תשמור את האירוע לעריכה למהדורת החדשות.
“מה לעזאזל אתה עושה פה?” הוא שאל לאחר שסיים.
“מחאה,” אמר הפעיל. “הפגנה. כל האלימות הזאת, כל הדם, וההרס, והסבל, זה חייב להפסיק!”
“אה?” אמר העיתונאי. במהלך עשרים השנים האחרונות הוא סיקר מלחמות בארבע יבשות שונות, והפעם היחידה בה הוא ראה דם היתה כשאחד מטכנאי התחזוקה ביחידה הרובוטית המוטסת ה-21 קיבל בחדר האוכל סטייק נא מדי. “איזה הרס? איזה דם?”
“כל המלחמות האלה,” אמר פעיל השלום. “אי אפשר להמשיך ככה!”
המציאות, כמובן, הראתה שאפשר להמשיך ככה, ואפילו הרבה מאד זמן. “אתה צודק,” אמר העיתונאי. “אבל אני לא מבין מה יעזור לך להיות כאן. לך תפגין ברחובות, או משהו.”
“אני מפגין כאן. זה הרבה יותר אפקטיבי. תחשוב על זה – 'פעיל שלום נהרג במהלך הקרבות, בשידור חי, מהדורה מיוחדת בתשע' – איזה רייטינג, אה?”
“זו תוכנית… מעניינת,” אמר העיתונאי. שני הרובוטים המתגוששים צנחו לאטם אל הקרקע במטר גיצים. הוא המשיך לצלם.
“מבריקה, אפילו!” אמר פעיל השלום.
“ולא אכפת לך למות?”
“יש לי מספיק כסף, ישחזרו אותי אחר כך.”
“אבל אתה יודע ששחזור הוא לא הדבר האמיתי, הוא לא באמת אתה.”
“קרוב מספיק,” אמר פעיל השלום.
“נו, אז נראה לי שהתוכנית שלך מושלמת,” אמר העיתונאי.
“זהו, שלא.”
“לא?”
“יש רק בעיה אחת,” אמר הפעיל. “אני לא מבין למה, אבל הם פשוט לא יורים בי.”
“ניסית למשוך את תשומת לבם?”
“המון. נופפתי בידיים, צעקתי, קפצתי על אחד מהם. שום דבר. אפילו שרתי: שי-רו, שיר ל…”
“בסדר, בסדר,” אמר העיתונאי. “הבנתי.”
“בקיצור, שום דבר לא עבד.”
“בעיה,” אמר העיתונאי. קול אוושה נשמע מלמעלה, והוא הרים את מבטו בדיוק בזמן על מנת לצלם מסוק אוטומטי שנפגע במהלך מעופו והפעיל רקטת חירום שהרחיקה אותו מכל בית או אדם על מנת שיתרסק בשקט בשדה הפתוח.
“אבל יש לי פתרון,” אמר הפעיל.
“כן?”
“כן. אתה תירה בי.”
“סליחה?” אמר העיתונאי.
“אתה תירה בי, ואנחנו נצלם את זה כאילו ש…”
“לא בא בחשבון.”
“בחייך,” אמר הפעיל. קפץ אל מחוץ לשוחה, לקח את רובה הקרניים של אחד הרובוטים הפגועים וחזר פנימה. “הנה, קח. תכוון אלי ותלחץ על ההדק. ואל תשכח לצלם!”
“תגיד, השתגעת? אני לא יורה בך, אני לא מתכוון לירות בך, או באף אחד אחר.”
“אני לא מבין אותך. נראה לך שזו מטרה לא חשובה? נראה לך שאני מקריב את עצמי סתם בשביל הכיף? איזה מין בנאדם אתה, שלא מוכן… זאת אומרת, כאילו, מה כבר ביקשתי?”
“אתה משוגע לגמרי,” אמר העיתונאי. “אני הולך מפה. שיהיה לך בהצלחה.” הוא קם ויצא מן השוחה, ובדיוק אז מסוק אוטומטי שנפגע במהלך מעופו הפעיל רקטת חירום שהיתה אמורה להרחיק אותו מכל בית או אדם אך בטעות גרמה לו להתרסק ברעש הישר על ראש העיתונאי.
פעיל השלום עמד והביט בשאריות העשנות. “לעזאזל,” אמר. “היית חייב לקחת את כל התהילה לעצמך, נכון?”
'עיתונאי נהרג במהלך הקרבות, בשידור חי, מהדורה מיוחדת בתשע', הודיעו בחדשות, אבל זה לא שינה דבר. המלחמות לא פסקו, הרובוטים המשיכו להשמיד זה את זה, העיתונאי שוחזר כלאחר יד ויצא לסקר אלימות אמיתית – מערכת בחירות בישראל.
ושם, בעודו צופה בשני המועמדים לראשות הממשלה מתגוששים עד מוות בזירת בוץ, שמע קול מוכר למחצה – “שי-רו, שיר לשלום…”
הוא נמלט משם כל עוד נפשו בו.