פרק קצרצר מתוך פרויקט שלמה שלי, וליתר דיוק מכונת הזמן של המלך שלמה, המתקדם בעצלתיים:
זֶכֶר זֶכֶר לַך
כאן תבוא סצנה אחת, פנים, יום, ארמון המלך; שלמה – מלך ישראל צעיר ומצליח אך פוחז למדי – שוכב במיטה מפוארת לצד מקדה – מלכת שבא המבוגרת והמנוסה ממנו. הוא מחבק אותה ומפיל תחינתו לפניה שלא תעזוב. היא מלטפת את לחיו ומסבירה לו ברוך שהדבר אינו אפשרי. שלמה, בפעם הראשונה מזה שנים רבות, ולמרבה הפלא לא האחרונה, מתיר לאדם אחר לראותו בוכה. עוד נתראה, אומרת מלכת שבא, ויום אחד הצדק יהיה עמה. אך דוקא סצנת הפרידה הזו שמורה בזכרוני, ואילו פרידתנו האמיתית,
קאט.
***
קטע אחר מתוך הפרויקט ניתן למצוא כאן.
השאר תגובה