משוטט לו הדוד ניר ברחוב דנמרק המפורסם אשר בלונדון המעטירה, פחות בגלל חנויות המוסיקה ויותר כי זוגתו אוהבת סדרת טלוויזיה כלשהי המתרחשת שם. לאחר זמן מה הוא נכנס באומץ לחנות גיטרות חביבה, בעודו מכבד את האשה בתירוץ הידוע ״רק שתי דקות ויצאתי״. ואכן, תוך שתי דקות בדיוק הוא מבחין בפנדר ג׳ז בס 82 פרטלס על הקיר ומבקש לנגן בה. לאחר לא יותר מרבע שעה של שכנוע העובד היחיד בחנות להתנתק מהנייד שלו (״אני לא מתעלם ממך, פשוט אני אחראי כאן על הסושיאל״), הוא מקבל את הכלי לידיו ומתחיל לנגן.
מצד אחד, זה כלי נפלא. סאונד פרטלס במלוא תפארתו. מצד שני, ושלישי ורביעי, זו, ללא ספק ובפער עצום הפנדר הכבדה ביותר שהחזיק הדוד ניר מימיו. למעשה נדמה לו שפעם אחת העלה הביתה במדרגות ספה לשלושה יושבים שהיתה קלילה יותר מכלי הנגינה הזה, ופעם אחרת נהג במכונית פיאט קטנה שלא היתה מצליחה להטות את כף המאזניים מול המפלצת. אמאל׳ה.
וכך יצא הדוד מן החנות בתחושת הקלה גדולה משלוש סיבות שונות: שכבר לא צריך לשאת עליו את משקל הבס, שלא ישלם כאלפיים פאונד מחיר הבס, ושלא יענש כלל כי יודעת זוגתו נפש בהמתה.
שבת שלום!
השאר תגובה