ניר יניב

מעשיית בס חינוכית למבוגרים ולנוער:
משוטטים להם הדוד ניר וזוגתו בג׳נובה אשר בצפון איטליה, המוכרת לזקנים שבחבורה בתור מכורתו של מרקו-רוצה-לעוף-אל-אמא-למרחב, ונקלעים לטירה עתיקה המכילה, משום מה, מוזיאון לילדים. בחלק המסומן באיטלקית צחה ״כלי נגינה מן העולם״ – או לפחות כך החלטתי שכתוב שם כי איטלקית איני יודע – הם מגלים את היצור הזה:

מיד נדלקת נורה מעל ראשו של הדוד ניר, והוא מסביר בידענות לזוגתו: ״אני מתערב שאם נשים על זה מיתרי תומסטיק-אינפלד, ראונדז, ונוסיף פיקאפ פיאצו מאחורה, נקבל אחלה בס אקוסטית, ואולי גם לרוק מתקדם.״ כטוב לבו עליו הוא מוסיף פרטים טכניים כאלה ואחרים (איפה למקם את שקע הכבל, טרה לה לה), ויתכן שהיה ממשיך בכך כל היום אלמלא דחיפה עדינה מזוגתו שהחזירה אותו אל קרקע המציאות, ובייחוד את העובדה שבזמן שדיבר נכנסו לחדר בעשרים תינוקות-של-בני-רבן איטלקים והגננת האיטלקית שלהם, והריהם ממתינים שיסתום את הפה כבר. מיד סתם-את-הפה-כבר, ואחד הילדים האיטלקים החמודים, בן כארבע שנים ויומיים, ניצל את ההזדמנות, הצביע על הדוד ניר ואמר באיטלקית צחה משפט שלדעתי היה ״אני דווקא מעדיף מיתרי רוטוסאונד 66״.
הייתי שמח לדון איתו עוד בנושא, אבל סמכות גבוהה ממני החליטה שעשיתי די והותר בושות במוזיאון והגיע הזמן לעשות בושות במקום אחר.
אני עדיין חושב שעם הכלי המסוים הזה, תומסטיק-אינפלד עדיפים.
סליחה.