ניר יניב

ביום חמישי התקשרו אלי מפיקי סדרת טלויזיה חדשה וביקשו פסקול. אמרתי להם, בנימה המקצוענית הטובה ביותר שלי, שאצור טיוטה או שתיים של נעימת פתיחה במהלך סוף השבוע. בלבי החלטתי להלחין ולהקליט שלוש, רק ליתר בטחון. אז יהיה סוף שבוע עסוק – אז מה?
ק' הביעה אכזבה מסוימת כששמעה על כך – היא תכננה לבלות את סוף השבוע במחיצתי. אין לי מושג למה. אבל ק' מבינה עניין, ולכן היא ארגנה לעצמה בזריזות – ובחכמה רבה – פעילות חוץ-ביתית, כדי לא להיות נוכחת כשאני מזמר למוות את נפשם הרכה של השכנים.
הגיע סוף השבוע, ק' נמלאה מן הבית, ואני שינסתי מתני וניגשתי למלאכה: התיישבתי ליד המחשב, הפעלתי את התוכנה, ובהחלטיות, בנחישות, באומץ לב נדיר וללא כל פשרות אמנותיות כתבתי אלף וחמש מאות מילה מתוך חצי-סיפור שלא נגעתי בו כבר שנה.
איזו משמעת, אה?בסוף גם הקלטתי ארבע נעימות פתיחה. ק' נאלצה להאזין להן. אולי גם אתם, יום אחד.