סוף השבוע העליז של המתים-החיים

ביום שישי, השכם בבוקר, אספנו את מטלטלינו ויצאנו לנו, שמחים וטובי לב, לצלם סרט אימה.

לו הדביקו לייטקס על ראשי ולא מילאו אותו בצמר-גפן – דיינו
לו מילאו אותו בצמר-גפן ולא מרחו את גולגלתי בשעווה – דיינו
לו מרחו את גולגלתי בשעווה ולא החליקו אותה עם וזלין – דיינו
לו החליקו אותה עם וזלין ולא צבעו את פרצופי בלבן – דיינו
לו צבעו את פרצופי בלבן ולא תחבו מכחול בתוך אוזני – דיינו
לו תחבו מכחול בתוך אוזני ולא מרחו את עיני בשחור – דיינו
לו מרחו את עיני בשחור ולא צבעו את ידי ושערות חזי – דיינו
לו צבעו את ידי ושערות חזי ולא הלבישו אותי במקטורן זערורי – דיינו
לו הלבישו אותי במקטורן זערורי ולא קרעו בו חורים, ובי – דיינו
לו קרעו בו חורים, ובי ולא הטעימוני טעם צבע – דיינו
לו הטעימוני טעם צבע ולא הדביקו לי ציפורניים מלאכותיות,
הו, לו רק לא הדביקו לי ציפורניים מלאכותיות
הייתי איש חופשי, כן כן,
כזה שיכול להחזיק דברים בידיו,
ולאכול עוף,
וללכת לשירותים מתי שמתחשק לו,
בלי לדקור אף אחד, וגם לא את עצמו, אללי,
כן, לו רק לא הדביקו לי ציפורניים מלאכותיות,
הו.שלוש שעות, זה הזמן שלקח למאפרת להפוך אותי למפלצת.
לקח הרבה יותר זמן לנקות אותי.

הנה מבחר מתוך הישגי משחק-האופי להם נדרש הח"מ במהלך הצילומים:

  • לכידת מקקים אפריקאיים ענקיים (שנשכרו ע"י ההפקה – אסור לפגוע בהם!) בציפורני, שליפתם מתוך צלחת מלאה בהם, במקקי פלסטיק ובשאריות עוף מאתמול וקירובם אל פי באופן שאינו משתמע לשתי פנים
  • אכילת תמרים עם דבש שהונדסו לצורת מקקים, פחות-אבל-כואב, בפה פתוח ומגעיל
  • תקיעת סכין מטבח בראשה של לטאה מגומי המוזזת ממקומה בעזרת חוט ניילון
  • עריפת ראשה של לטאת הגומי בנשיכה
  • הוצאת מזלג שלם מתוך פי (רעיון שלי – לא היה בתסריט המקורי)
  • ניסור יד כרותה מגומי בעזרת הסכין שבידי הימנית, בעוד ידי השמאלית לכודה מתחת למקטורן, שרוולי השמאלי ממולא בנייר עיתון, מחובר אל יד-הגומי וממוסמר לשולחן, בעוד אחד מאנשי הצוות תקוע מתחת לשולחן כדי להפעיל את משאבת הדם המלאכותי
  • הכנסת שתי אצבעות כרותות מפלסטיק לתוך לחמניה, בעוד שתי אצבעותי האמיתיות, ביד המחזיקה את הלחמניה, מוצמדות אל כף היד בנייר דבק ומצופות בצמר גפן מוספג באדום, האדום הזה
  • באותו מצב, לאחר שאצבעות הפלסטיק הוחלפו בנקניקיה, סחיטת קרביו של מקק פנימה, כפי שאכן עושים במקרה של לחמניה ונקניקיה, תוך קולות חרחור ומציצה איומים. הקרביים עשויים מתערובת איומה של ריבה גושית ושוקולד
  • מיד לאחר מכן, אכילת הלחמניה

ולקינוח, מבחר ציטוטים:
"שניה, אל תזוז, חסר צמר-גפן בתוך הראש שלך."
"יש לנו רק לטאה אחת – תשתדל לנשוך אותה יפה."
"אתה בטוח שלא תהיה מוכן להוציא את המזלג, במקום מהפה, מהתחת?"
"כשאמרת שהיום יהיה מאתגר יותר מאתמול, מבחינת המשחק, התכוונת ללחמניה, נכון?"
"ניר, תחזיק מעמד! תביאו את הדלי! מיד!"

,

9 responses to “סוף השבוע העליז של המתים-החיים”

  1. I don't get it. What's the makeup for?

    (hides)

  2. pix plz!

  3. Oh, there are some wonderful pictures. I'm waiting to receive them. Will share.

  4. Sounds more like a comedy…

  5. אני עשיתי קומדיה מחוויות הצילום של סרט אימה.
    ירוסלאק האשק עשה קומדיה ממלחמת העולם הראשונה.
    בקיצור – מכל דבר אפשר לעשות קומדיה.

  6. קומדיה! הומור! הידד!

  7. אז מתי רואים את הסרט? למרות שהרסת את כל הטריקים השווים…

  8. […] אם כן: א. שאלות: לא רוצה – ולא צריך. ממילא אין חמישה פריטי מידע הנוגעים לי שאנשים לא יודעים ושאינם גובלים בפורנוגרפיה. הקמתי אתר במיוחד על מנת לוודא זאת. לעצלנים, פרטים מעניינים אפשר למצוא, בין השאר, כאן, כאן , כאן, כאן, כאן וכאן. ב. כל מי שמוזמן על ידי להשתתף במשחק, מוזמן לא רק לשחק אלא גם להמציא מוטציה משלו על סוג השאלות עליהן צריך לענות, ואולי גם על מספר או סוג המוזמנים להשתתף. ג. מי מוזמן? כל מי שקורא את ההודעה הזו. ד. מי שנענה לאתגר מתבקש לכלול בתשובתו קישור לפוסט הזה בבלוג שלי (מי שקורא הודעה זו ב-LJ – מדובר בקישור המסומן View this post on my blog בתחתית ההודעה). (ומי שלא רוצה להיענות לאתגר? גם בסדר. גם אני לא רציתי.) רציתם ויראלי? קיבלתם ויראלי. יאללה. […]

  9. […] סרבנות ותוצאותיה השנה סירבתי בנימוס לכל ההצעות שהגיעו אלי מפסטיבל איקון. שאלו, האם אני מעוניין להרצות? לא, תודה. אולי להנחות פאנל? לא, אבל נחמד ששאלתם. טקס פרס גפן? כבר עשיתי את זה פעמיים, הספיק לי. בקיצור, לא נתתי ידי לשום פעילות מאורגנת. האם כל זה אומר שאין לי נוכחות באיקון? מה פתאום. ראשית, סרט האימה הקצר ”אכול“ (בימוי ותסריט: אלעד רט; משחק, עריכת סאונד, פס-קול: נ. יניב) יוקרן בפסטיבל, ככל הנראה במסגרת מקבץ סרטי אימה ישראלים, לא ידוע לי בדיוק מתי. שנית, סרט הזומבים הקצר-אך-הארוך-מעט-יותר ”תאונה“ (בימוי ותסריט: איתן גפני), שאת עריכת הסאונד שלו אני מתחיל בשבוע הבא, יוקרן בפסטיבל במסגרת אירוע לזכר רותם מוריה (2 באוקטובר, 20:00, אולם 1 בסינמטק, כך על פי התוכניה באתר איקון). שלישית, לאיקון אני אולי יכול לסרב, אבל לגיא חסון לא. לכן אני מנחה (או מה שזה לא יהיה) אירוע המוקדש לסרטו של הנ“ל, ”לב של אבן“ (כעת בעריכה, ואני מתחיל לעבוד על עריכת הסאונד ועל פס-הקול שלו מיד לאחר שאני גומר עם סרט הזומבים). גם גיא יהיה שם, נדמה לי (1 באוקטובר, 14:00, אודיטוריום אשכול-פיס). רביעית, אולי סירבתי להצעת ההנחיה, אבל הספר שלי נמנה על המועמדים הסופיים לפרס גפן, כך שסביר להניח שהטקס יתכבד בנוכחותי בכל זאת. חמישית, כיוון שסיימתי את העבודה על גליון 18 של חלומות באספמיה (שנושאו פלישה והוא מכיל כמות נאה של טקסטים מגניבים לחלוטין), עם קצת מזל ותמרון בין החגים הבאים עלינו לכלותנו הוא יהיה מוכן בזמן וימכר באיקון. […]

השאר תגובה

זאת ועוד:

איור אמנות אנימציה אקפלה ביקורת במאי בס דעה דת הופעה זוגיות זלילה חגים ומועדים חיות מחמד חייזר טור טכנולוג ליצן לשון נופל מדע בדיוני מוסיקה מחאה מכונת זמן מסע מערכון סטופ מושן סינתיסייזר סיפור ספר סרט פנטסיה ציור צילום קומדיה קנוניה רובוט רכב שירה מודרנית שלמה תחנת החלל ניר

לגלות עוד מהאתר ניר יניב

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא