ניר יניב

נ.: …אז היתה חזרה לא רעה, ואני מתחיל לנגן קונטרבס בהרכב הזה.
ק.: רגע. כשאתה מנגן קונטרבס אתה עושה את אותו פרצוף שאתה עושה כשאתה מנגן בס?
נ.: סליחה?
ק.: נו, הפרצוף המצחיק הזה, שאתה מותח את הסנטר למטה ונראה כמו ילד מפגר.
נ.: אה. זה.
ק.: נו, אז אתה עושה אותו גם כשאתה מנגן קונטרבס.
נ.: לא.
ק.: יופי. כי זה ממש דבילי.
נ.: תודה.
ק.: אבל אם אתה אומר שעם הקונטרבס זה לא קורה, אז בסדר.
נ.: כן, טוב. עם הקונטרבס יש לי פרצוף אחר.
ק.: אה.
נ.: ותאמיני לי, מזל שלך שלא ראית אותי מנגן בפסנתר.
ק.: אוה.
נ.: וכשאני שר…
ק.: כן, טוב. בוא לא נדבר על כשאתה שר.
נ.: עדיף מאיך שאת שרה.
ק.: נכון, אבל לא מהפרצוף שלי כשאני עושה את זה.
נ.: אמת ויציב.