לאחר התקלות קלה עם כוחות החוק והסדר, הריני מנוע מלרכב על רמכי הנאמן, ישנוני, עד שאקבל טופס ממשרד הרישוי ואלך ואעביר את המסכן טסט. כיוון שכך, בפעם הראשונה מאז האלף הקודם, אני נאלץ להשתמש בתחבורה ציבורית.
להפתעתי, זה די נוח. בלי קסדה, בלי שרשרת, בלי הכנות, בלי לבוש מיוחד – לעלות לאוטובוס, לנסוע ולרדת. נחמד מאד. לא היתה לי שום בעיה עם זה, אלמלא כל האנשים האיומים האלה שמתעקשים גם הם, משום מה, לנסוע באוטובוס.
פויה.
והנה עוד טור ב-NRG. הנה.
הנה המלצה:
השג לך נגן כלשהו (הפאלם שלי מספק אותי בהחלט)
קושש קבצי MP3 ברשת – פודקאסטים, ספרים מדובבים או הרצאות (אני אישית התמכרתי ל-www.teach12.com)
ערבב והגש. תוך מספר ימים תתרגל להאריך את הדרך, רק כדי לשמוע עוד קצת.
נ.ב.
אני כבר יודע צרפתית. עכשיו אני מתלבט בין ערבית, גרמנית ורוסית. חפש את הקורסים של Pimsleur.
נ.ב. 2
הפרויקט הבא – המרת newsletters לאודיו בעזרת TextToSpeech. למה העבודה שלי כל כך קרובה לבית?
יש לי נגן, אבל אין לי סבלנות להקשיב למשהו שהוא לא מוסיקה. זו גם הסיבה שאני לא רואה את עצמי הולך לאוניברסיטה – אני לא ממש טוב בלהקשיב להרצאות. קצב העברת המידע פשוט איטי מדי לטעמי, בהשוואה לקריאה. כשאני לומד משהו, אני עושה זאת בעזרת ספרים ונסיון מעשי.
(החוט הכחול או החוט האדום? שניהם! בום.)
אבל תודה בכל אופן.
השאר תגובה