ניר יניב

פורסם ב-NRG במסגרת הטור מה יהיה?

בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר החל אחד המחשבים במצפה הכוכבים הגדול בהוואי לצפצף לעצמו בשקט. טכנאי המעבדה, שהיה עסוק בהתעללות בכריך לא טרי במיוחד, התעלם ממנו. המשמעות היחידה של צפצופי מחשב היתה ונותרה תקלה כלשהי או אזעקת שוא, והמחשב הספציפי הזה, שהיה מחובר לרדיו-טלסקופ הגדול, היה ידוע בחיבתו לתקלות ולאזעקות שוא. הטכנאי המשיך לכרסם, מתוך תקווה מעורפלת שהצפצוף יסתיים מעצמו. לצערו הרב, זה לא קרה, ובסופו של דבר הוא פשוט ניתק את הרמקול. הוא התחרט מאד על כך לאחר מכן, אם כי, במבט לאחור, ממילא שום פעולה שהיה נוקט לא היתה משנה דבר.
באותו זמן, במרכז הבקרה של SETI, התוכנית לחיפוש חיים תבוניים ביקום, בארה”ב, שלושים מחשבים שונים החלו לשלוח תשדורות דחופות זה לזה. טכנאי המעבדה כאן היו ערניים יותר, כנראה בגלל מחסור זמני בסנדוויצ'ים – שלא לדבר על הפרש השעות – ולא עבר זמן רב עד שמנהל הארגון הוזעק למקום, ופמלייתו בעקבותיו.
“אנחנו מקבלים שדר חזק מאד שחוזר על עצמו,” אמר הטכנאי הראשי. “החבר'ה מנסים לפענח אותו. יש כמה גישות אפשריות, כמו אורך הגל של המימן, למשל, ש…”  
“בסדר, בסדר,” אמר המנהל. “תודיעו לי כשיהיה משהו. ושאף אחד לא ידליף מילה לתקשורת.”  
במשך שלושים וחמש שעות לאחר מכן לא קרה דבר הראוי לתיאור, למעט הגעתם המתוקשרת היטב של נציגי התקשורת.  
“אנחנו מקבלים שדר חזק מאד שחוזר על עצמו,” אמר להם הטכנאי הראשי. “האנשים הטובים ביותר שלנו מנסים לפענח אותו. יש כמה גישות אפשריות, כמו אורך הגל של המימן, למשל, ש…”  
“בסדר, בסדר,” אמרו העיתונאים. “תודיעו לנו כשיהיה משהו,” והלכו לבלות את שארית היום במשחק פוקר בסקונד-לייף.

לאחר שבוע עדיין לא הצליחו מיטב המוחות של SETI ושל נאס”א לפענח את השדר, ועל כן החליטו לקרוא למומחי הצפנה מן הצבא ומן הצי. המומחים לא הועילו בדבר, אך עד הגעתם מישהו כבר הספיק להדליף את תוכנו המדויק של השדר לציבור, וכך התגלה, לבסוף, שהשדר החוצני הוא למעשה קובץ מחשב מסוג ישן מאד מאד, קובץ ZIP דחוס. בתוכו הסתתר קובץ טקסט קצר מאד, ובו שורה אחת:
“החזירו את הפורנו מיד – או שתשלמו.”

“מה זה צריך להיות?” אמר מנהל SETI. שוב סידרו אותנו? כל הזמן הזה, ולא הבנתם שאיזה האקר פרץ למערכת ושתל איזו שטות? וחוץ מזה,” הוסיף, “מה זה בכלל 'פורנו'?”
“זה משהו שהיה פעם,” אמרה עיתונאית קשישה אחת שנכחה שם. “בחורות ערומות, בחורים ערומים, סקס, כאלה דברים.”
“זה לא 'פורנו',” אמר המנהל, שהיה, כמו כל שאר הנוכחים, עירום לחלוטין. “זה החיים.”
“מה שזה לא יהיה, החייזרים רוצים את זה.”
“איזה חייזרים בראש שלך?” אמר המנהל. “לשלוח קובץ מלפני מאה שנה עם מונחים היסטוריים? זה סתם איזה האקר משועמם.”
“מישהו יודע מאיפה השדר הזה נקלט, בכלל?” שאלה העיתונאית.
“בטח איזה לוויין תקשורת ישן,” אמר המנהל. “יש המון כאלה. באמת הגיע הזמן לעשות משהו אתם, וגם עם כל ההאקרים האלה. איך אפשר לעבוד ככה?”
“אולי בכל זאת כדאי למצוא קצת פורנו…” מלמלה העיתונאית, ודבריה כמעט נבלעו ברעשי מהומה כלשהי במעבדה למטה.
“למה שלא תלכי ותעשי את העבודה שלך,” אמר המנהל, “ולא תפריעי לי לעשות את העבודה שלי? ומה זה כל הרעש הזה עכשיו? חבר'ה, שקט שם! שקט, או שאני מפטר את כולכם!”
אך איש לא הקשיב לו. כולם – הטכנאים, העיתונאים, מחלקי הסנדוויצ'ים – עמדו ודיברו בבת אחת. והביטו למעלה, בשמיים.
החלליות הופיעו מן האין מעל כל ערי כדור הארץ.
ובסופו של דבר – הפורנו חזר.