ניר יניב

פורסם ב-NRG במסגרת הטור מה יהיה?

משפחת א' היתה שרויה בעיצומו של הסדר. אם המשפחה, מרים א', קראה ברכה בקול ומזגה את היין לכוסות, ויהושע, צעיר הבנים, פיזז במקומו הלוך ופזז בנסיון לא להחמיץ את החבאת האפיקומן. פתאום הבהבו כל האורות, ומיד לאחר מכן נשמעה נקישה בדלת.
“יהושע, לך תראה מי בדלת,” אמרה האם.
“אבל אז את תחביאי את האפיקומן ואני לא אראה!”
הנקישה נשמעה שנית.
“אם לא תענה לדלת מיד,” אמרה האם, “אני מבטיחה לך שאבא ימצא את האפיקומן במקומך.”
האב, משה א', העיף בה מבט של תקווה, אבל אז הילד, זעוף פנים, ניגש אל הדלת ופתח אותה. האב חזר לבהות במרק שלו, מאוכזב.
בפתח עמד קשיש לבן שיער, מקל בידו ומבט טוב לב בעיניו. הילה של אור אפפה אותו.
“אני לא מכיר אותך,” אמר הילד והתכונן לסגור את הדלת בפרצופו, אך האם אמרה “יהושע!” והקשיש ניצל את ההפוגה ונכנס פנימה.
“ברכת אדוני על כולכם,” הוא אמר. “הגאולה קרובה!” הילת האור שלו הציפה את הדירה הקטנה, הבהבה על פני פרצופיהם הנדהמים של בני המשפחה שהשתתקו ובהו בו. האם המשיכה למזוג יין לתוך כוס שכבר היתה מלאה, ונזכרה לעצור בעצמה רק לאחר שכבר הכתים את המפה.
“מי?…” אמרה האם.
“יודעים אתם,” אמר האורח, ולקח לעצמו את כוס היין של אליהו הנביא.
“אבל…”
“הגאולה קרובה,” אמר האורח. “משיח בן דוד עומד בפתח. על כל משפחה בישראל לקום ולעמוד בפרץ!” הילת האור שלו הלכה והתעצמה ככל שהגביר את קולו. “הושיטו יד למלך המשיח, ובבוא היום תבואו על גמולכם ביד רחבה במלכות השמים!”
“אבל,” אמרה האם, “מה בדיוק אתה רוצה שנעשה? זה ליל הסדר עכשיו, אנחנו מקיימים את המצוות, מה עוד צריך לעשות?”
אליהו הנמיך את קולו ואמר, כממתיק סוד, “כל תרומה תתקבל בברכה. כל תרומה.” הוא חייך.
ואז הבהבו כל האורות, ומיד לאחר מכן נשמעה נקישה בדלת.
“יהושע,” אמרה האם ככפויית שד, “לך תראה מי בדלת.”
בפתח עמד קשיש לבן שיער, מקל בידו ומבט טוב לב בעיניו. הילה של אור אפפה אותו.
“אה,” אמר הילד, “אמא, את לא הולכת לאהוב את זה.”
“ברכת אדוני על כולכם,” אמר הקשיש החדש ונכנס פנימה. “הגאולה קרובה!”
הקשיש הישן הפנה את פניו אל זה שמקרוב בא, ואז החזיר אותם אל המשפחה. “כאמור,” אמר, “כל תרומה תתקבל בברכה.”
“יודעים אתם,” אמר הקשיש החדש, ולקח לעצמו את כוס היין של דודה רבקה. “הגאולה קרובה. משיח בן דוד עומד בפתח.”
“מה קורה פה?” אמרה האם. “מה זה צריך להיות?”
“על כל משפחה בישראל לקום ולעמוד בפרץ!” הרים הקשיש החדש את קולו.
“כל תרומה,” אמר הקשיש הישן בחביבות.
“הושיטו יד למלך המשיח, ובבוא היום תבואו על גמולכם ביד רחבה במלכות השמים!”
ואז הבהבו כל האורות, ומיד לאחר מכן נשמעה נקישה בדלת.
יהושע הלך ופתח אותה בלי שהתבקש אפילו.
“ברכת אדוני על כולכם,” נשמע קול מוכר. “הגאולה קרובה!”
כשנכנס אליהו הנביא העשרים-וחמישה בפתח הדירה לא נותר עוד מקום בה, ובני המשפחה נאלצו להמלט כל עוד נפשם בם. חדר המדרגות היה מלא עד להתפקע קשישים לבני שיער, מקלות בידיהם ומבטים של טוב לב בעיניהם. ברחוב נשרך תור ענק שלהם, וסופו לא נראה באופק.
“מה נעשה?” אמר האב ביאוש. “מה נעשה?”
“זהו,” אמרה אם המשפחה בתקיפות, “יותר לא עושים סדר אצלנו בבית!”
בחדשות, למחרת, סיפרו על כשלונה המהדהד של תרמית אליהו הנביא. הרעיון לשלוח רובוטים לבני שיער וטובי מבט לכל בית בישראל היה מטופש דיו גם כך, אמרו, אבל שיא השיאים היה ההחלטה לשלוח אותם לפי סדר האל”ף-בי”ת של שם המשפחה.

בפסח שלאחר מכן הסבו בני משפחת א' בביתה של הדודה רבקה. מיד עם תום מזיגת היין הבהבו כל האורות פתאום, ונשמעה נקישה בדלת.
יהושע קם, צייתן, לפתוח את הדלת.
“שלא תעז!” אמרה האם. “שב במקום שלך מיד!”
הנקישה נשמעה שנית. הם התעלמו ממנה. הם התעלמו מהדלת במשך כל ליל הסדר. כשיצאו לביתם, ופתחו את הדלת בחשש, כבר לא היה שם איש.
ואכן, הגאולה לא באה.