בפוסט שלי לפני זמן מה שאלתי האם, בין התירוצים הרבים להולדת ילדים, קיימת ולו סיבה אחת רציונלית ולא-אנוכית, מה שהביא כמה מגיבים לדון אותי ברותחין. כהמשך לכך, הנה קישורים לשני פוסטים של אנשים אחרים: אחד של יעל ישראל, שטרחה לשאול כל מיני אנשים מדוע הם עושים ילדים וזכתה לתשובות שמזכירות מאד את הטענות שלי, ותגובה של עמי ברנד, שגם מספר בהזדמנות זו על חוויית ההורות שלו. המסקנה שלי מקריאת הנ"ל, שהפתיעה אותי למדי: דווקא יש סיבות רציונליות ולא אנוכיות להולדת ילדים.
אבל הן נדירות מאד מאד. ממש. אפילו יותר מזה.
וכל השאר – איומות.
ואם באי-רציונליות עסקינן: לאחרונה הוזמנה מישהי ממכרותי להשתתף באופן אישי בחוויית הלידה של ידידה שלה, מה שגרר בילוי ארכני משהו בבית חולים והיכרות שלא בטובתה עם מיני עניינים לא נעימים הקשורים בלידה, וזמן איכות רב במסדרונות בית החולים עם משפחתה של הנ"ל. ואני שואל, בנות: האם זה מנהג מקובל להזמין אנשים תמימים לצפות בכן מתפתלות בייסורים, מולעטות תרופות ועוברות שבעה מדורי גהינום? האם המנהג הפופולרי הבא יהיה להזמין אנשים לצפות בנו כשמוציאים לנו את התוספתן? או כשאנו עוברים בדיקה רקטולוגית? או כשסתם בא לנו לעשות את צרכינו?
בעע.
השאר תגובה