יש ימים שבהם קורים לך כל מיני דברים משונים. אצלנו, כמדומני, זה קורה יותר מהרגיל. אתמול, למשל, במהלך הקרנת עיתונאים של "הרובוטריקים", ניסיתי לראיין בובה של רובוטריק שבעליה הגאה, מישהו ממועדון חובבי הרובוטריקים או פורום הרובוטריקים או מה שזה לא יהיה, הביא כדי שתצפה בסרט יחד איתו ותלמד איך להתנהג כשתהיה גדולה. הנה הראיון המלא:
נ': שלום לך, בובה של רובוטריק שבעליה הגאה, מישהו ממועדון חובבי הרובוטריקים או פורום הרובוטריקים או מה שזה לא יהיה, הביא כדי שתצפה בסרט יחד איתו ותלמד איך להתנהג כשתהיה גדולה. מה שלומך?
ב':
נ': אהא. נהנית מהסרט?
ב':
נ': האם לדעתך נכון שסיבת הריב המקורי בין אופטימוס פריים למגטרון היא אהבה נכזבת?
ב':
נ': באמת? יחסים שלא כדרך הטבע?
ב':
נ': את לא קצת צעירה מדי מכדי לדעת דברים כאלה?
ב':
נ': וואו. את זה גם אני לא ידעתי. זה קצת יותר מדי הארד-קור לטעמי.
ב':
נ': כן, הארד… אה… במלוא מובן המילה. תשמעי, איפה למדת את כל זה? אני…
ואז גורשתי משם בבושת פנים.
ק', לעומת זאת, לאחר שבתחילת השבוע הצליחה לשכוח ארנק ובו מסמכים חשובים בבירת גרמניה (לארנק שלום, הוא הובא ארצה במבצע שלא נפל בתכנונו מאנטבה), הצליחה במהלך יום בודד לשרוף את חולצתה (סתם עמדתי שם ליד הגז ורציתי להביא משהו מהארון והתכופפתי ופתאום ראיתי שאני בוערת!) ולחפש במשך שעה ארוכה את הטלפון הנייד
שלה, אותו, כך הסתבר לבסוף, היא הניחה לתומה בתוך המקרר.
אני בטוח שהשבוע הבא יהיה לא פחות מעניין.
השאר תגובה