ניר יניב

ביקורת סרט: רובוטריקים
פורסמה ב-NRG

ליוצרי "הרובוטריקים" – הבמאי מייקל ביי, המפיקים (הרבים מספור, ביניהם סטיבן ספילברג), התסריטאים (כנ"ל למעט הספילברג) וכל השאר – נדמה שסרט טוב לא זקוק לעלילה מתקבלת על הדעת, או לכל מה שלדעת המבקרים והקהל האנין אמור להיות בסרט המכבד את עצמו, כל עוד יש בו רובוטי-ענק משני צורה הנלחמים זה בזה באמצעות שלל אפקטים מיוחדים.
הם צודקים.

בשלב מסוים, נדמה שהסרט הוכן במיוחד עבור אנשים בעלי פגם בזכרון-לטווח-קצר. סצנות רבות היו יכולות להיראות הגיוניות לחלוטין לו היה הצופה שוכח את אלה שקדמו להן. דמויות יודעות כל מיני פרטים שאין להן שום דרך לדעת, או מתנהגות באופן שלא תואם את התנהגותן קודם לכן, או סתם טיפשות מאד באופן נוח מאד לקידום מה שנקרא לו, מחוסר ברירה, "העלילה".
וזה לא משנה כלל.

בניגוד מפתיע לסרטים אחרים של מייקל ביי, שהפגינו רצינות תהומית מגוחכת למדי, כאן דוקא יש חוש הומור, והרבה. הסרט רצוף סצנות קומיות, וחלק ניכר מהמערכה הראשונה הוא קומדיית תיכון אמריקאית לכל דבר. סאם (הקומיקאי Shia LaBeouf), נער אמריקאי שגרתי למדי, זוכה לקבל את המכונית הראשונה שלו ומנסה לזכות באהבתה של החתיכה של הכיתה (מגאן פוקס). למרבה הצער מסתבר שהרכב הנ"ל הוא למעשה רובוט-ענק משנה צורה מהחלל החיצון השייך לחבורה של רובוטים כאלה הנלחמים ברובוטים אחרים כאלה, מה שבסופו של דבר כמעט לא משבש כלל את חייו של הנער, בייחוד במה שנוגע לבחורה. אם זה נראה לכם כמו מתכון קלאסי לקומדיה – אתם צודקים. ראויה לציון במיוחד הסצנה בה הרובוטריקים החביבים הורסים בשוגג חלקים נבחרים מבית הוריו של הגיבור ומנסים להתחבא בעוד האבא צופה מן החלון ומבכה את אובדן גינתו.
זה נחמד מאד, אבל זה לא העניין. לא ממש.

משום מה נהוג לקרוא לסרטים מסוג זה "סרטי מדע בדיוני". הסרט אמנם בדיוני להפליא, אבל – בדומה לסרטי "מלחמת הכוכבים", למשל – בינו לבין מדע או מדע בדיוני אמיתי אין שום קשר. כל מה שמוצג כמדע הוא סתם טכנו-באבל, טקסט שנועד להשמע מדעי ואפקטים שנועדו לתמוך בו. בסרט הזה, למשל, מוצג אופן  הפריצה למחשבי כדור הארץ כגל-קול, ומדענים מנסים לנתח את הגל הנ"ל על מנת לגלות את הפורץ. זו שטות שאין כדוגמתה, והיא לא היחידה.
וזה לא חשוב ולא מעניין אף אחד.

יש בסרט גם, כמו ברוב הסרטים שיוצאים ביום העצמאות האמריקאי, כמות נאה של פטריוטיזם והטפת מוסר מהסוג המטופש כל כך, האמריקאי כל כך. גבורה, הקרבה, חברות אמיצה, עזרה הדדית, כל אלה עטופות בפלסטיק ובנאומים מהדהדים מפי מנהיג הרובוטריקים, אופטימוס פריים (שלשמחת המעריצים הוותיקים זכה כאן לקולו של פטר קאלן, שדיבב את אופטימוס בסדרה המצוירת המקורית). למרבה המזל, זה לא נמשך הרבה זמן, ויש הרבה יותר סצנות קומיות מהרצאות על אזרחות טובה.
אבל זה לא העניין.

העניין, אם לומר זאת בעדינות, הוא זה: רובוטי! ענק! משני! צורה!

הרובוטים האלה הם כל מה שהבנים חלמו עליו מגיל 3 והבנות לא הכירו עד בוא החבר הראשון שלהן. הם הופכים למכוניות ולטנקים ולמטוסים, הם רצים וקופצים ונוסעים ומתהפכים ועפים ומכים זה את זה ומנסרים דברים ויורים קרני לייזר ופגזים וטילים. כשהם לא עושים את זה, הם משמידים גינות, הורסים כבישים, נתקלים בכבלי החשמל או מחריבים ערים – בדרך כלל לא בכוונה. ואת כל זה הם עושים במהירות עצומה ובדרךך כלל גם במהלך תנועות מצלמה שיסכנו את שלומם של חולי אפילפסיה, ואולי גם של שאר הקהל.
וזה נהדר.

אם אתם תוהים האם לצפות בסרט עליכם, בסופו של דבר, לשאול את עצמכם רק שאלה אחת: "האם! אתה! אוהב! רובוטי! ענק! משני! צורה!"
אם התשובה היא "כן!" – יש להקפיד על סימן הקריאה – לכו לצפות בסרט, ויפה שעה אחת קודם, ואולי אפילו תרצו לעשות זאת פעמיים. אם התשובה היא "לא" (ללא קשר לסימני פיסוק כלשהם), אל תטרחו.
אלא אם כן אתן אוהבות את החבר שלכן מאד מאד.

רובוטריקים (Transformers)
במאי: מייקל ביי
שחקנים: שיה לה-באף, מייגן פוקס, ג׳ון טורטורו, טייריס גיבסון
143 דקות