ניר יניב

ממצאים חדשים בתחום תורת היחסות הפרטית של הקצה הצפוני של רחוב אבן גבירול מעמידים את תגליותינו האחרונות בעניין המגבת העל קולית בסימן שאלה. ומעשה שהיה כך היה:
שבת בבוקר, ואני שוכב לי במיטה וקורא ספר. פתאום צצה ק' מאי שם, מתייצבת ליד המיטה וכורה אוזן באופן הפגנתי להחשיד. בתגובה למבטי השואל היא אומרת, "אני מקשיבה לראות אם זה מפריע לך."
"מה מפריע לי?"
"שמתי מוסיקה כי אני רוצה להתקלח, ואני רוצה לבדוק שהיא לא מפריעה לך."
וזאת יש לדעת: א. ק' אוהבת מאד להאזין למוסיקה בזמן המקלחת, ב. עדיין לא התקנתי מערכת סטריאו במקלחת, ולכן ג. היא מפעילה את זה שבחדר העבודה שלי במקום, וכיוון שהוא מרוחק מעט מהמקלחת הרי ש- ד. היא לא מהססת להגביר את העוצמה. מאד.
וגם – ה. המקום בו אני שוכב באותה עת, המיטה, הוא המרוחק ביותר בבית מהסטריאו הנ"ל, ויש קיר מפריד או שניים בדרך.
אני כורה אוזן בעצמי, אם כן, ולאור כל הנ"ל לא מתפלא להבחין בכך שאכן איני שומע כל מוסיקה שהיא. אני מברך את ק' על בחירתה הנבונה, והיא הולכת לה, שמחה וטובת לב, למקלחת. אני שומע את דלת המקלחת נסגרת, אומר לעצמי כמה יפה שהיא לא מפציצה את כל הבניין ברעש, כמו במקלחות קודמות, וחוזר לקרוא.
פאוזה.
הבניין קורס. השכונה קורסת. היקום קורס. לא – זה הסטריאו, בווליום הורס!

לאחר דקות מספר יוצאת ק' מהמקלחת, מתלבשת וניגשת לראות מה שלומי.
"תגידי," אני אומר, על רקע קפיצותיה של המיטה לקצב המוסיקה, "את שומעת משהו?"
היא עומדת על מקומה ומאזינה. "כן," היא אומרת לאחר זמן מה, בעוד המיטה שטה לצלילי הטם טם אל מחוזות לא נודעו.
"וכשבדקת קודם אם המוסיקה מפריעה לי, האם וידאת שהסטריאו באמת פועל?"
"בטח!"
"זאת אומרת – ואני אומר זאת רק כדי לוודא את סדר האירועים הנכון – הפעלת את הסטריאו, ואז באת לכאן לבדוק, ואז הלכת להתקלח."
"כן."
היא אומרת זאת בהבעה כל כך תמימה ומלאכית, עד שאין בלבי כל ספק באמיתות המוחלטת של דבריה. וכשפסלת את הלא הגיוני וקיבלת בשמחה את טענותיה של ק', מה שנשאר, בלתי מתקבל על הדעת ככל שיהיה, חייב להיות האמת.
"נו, אז מזל טוב," אני אומר. "יש לנו מכונת זמן."

אני חושד במגבת ההיא.